קהילה - היצירות של ארנקור6
|
|
גיבורי אנבילה, פרק 3!
|
לפני 20 ימים |
שלום לכל קוראי היצירה! ולאוהבי שירים באנגלית (משום מה הפסקתי קצת עם טיילור) ולאוהבי ספרים (בעיקר פנטזיה, ואת גיבורי אנבילה!) מה קורה וזה? אז...
- לפני הקריאה המהנה -
כן כן כן - כמו שאתם רואים אני חוזרת אליכם!!! מדוע? טוב זה די ממש מסובך - השנה הייתה כל כך טובה, מלאה בלימודים, חוויות ודברים כאלה מטורפים, באמת... ואווו איזו שנה :) אז כן לא מצאתי שום זמן להיות אתכם, אבל עכשיו אני כאן עמוק בלבכם. אז אם לא קראתם את ההקדמה - הנה היא פרק ראשון פרק שני
והפרק השלישי לפניכם, (שישה עמודים בוורד)
קריאה מהנה במיוחד *-*
פרק 3-
-בית הספר – מבטו של פיליפ נעשה חרוש קמטי דאגה כשנודע לו הדבר, "מה הכוונה שהיום יש מבחן?" שאל את שלושת האחרים כאשר עלו בגרם המדרגות לכיוון הכיתה. "בליטרלי המשמעות של המילה, פיל'. היום יש מבחן." ענה וויקטור בפשטות מעושה. "גברת סטפני, נותנת לנו כרטיסיות שונות של העולם ונצטרך לדעת מה ואיפה ממוקם..." המשיך. "כן גיאוגרפיה, תתפלא." הקניטה אותו קירה. "ואתם מוכנים?" שאל בפליאה פיל' שלא ידע איך נודע להם, ולו לא. "אני אעתיק ממנו," הצביעה קירה על אחיה. וארתום הצביע עליה. וויק' שילב ידיים ואמר, "וכולכם תקבלו נכשל, כי לכל אחד יהיה מבחן שונה..." "נו טוב, כמה שפחות, יותר טוב," אמר פיל' באירוניה חמוצה. בשעה שאמר זאת, ירד לעברם איליה, מסובב על אצבעו את מצלמתו שאיתו כל חייו. "נו נו, תתרגל לומר זאת על המשכורת העתידית שלך." הרים אליו גבה מזלזלת. פיל' חש לא בנוח – נשען על המעקה וביטל את דבריו במשיכת אף, "אני לא צריך גיאוגרפיה, אתה יודע כמה גיימרים מרוויחים?" איליה הדליק את מצלמתו כיוונן אותה אליו והתחיל להחליק לעברו במעקה, "וזה בדיוק מה שתאמר לאבא שלך? 'אבא יש לי נכשל, אבל אני יכול עוד לשחק?'" חיכה את קולו, קפץ מהמעקה והמשיך במסדרון. פיל' נהם לעברו וכיווץ אגרופים לעברו. "פיל', בוא כבר," קרא לעברו ארת' מהמדרגות כשהשאר התחילו להמשיך בדרכם, "צריך להחזיר את המחשב ואת כל שאר הדברים. "אני בא, אני בא," אמר וחיכה עד שארתום המשיך עם השאר, וברגע זה ממש הפנה את גבו אליהם – הוציא מתיקו במהירות את הטאבלט מהמשחק, וגילה משהו ששינה את מחשבתו בנוגע לאותו היום, ובעיקר למבחן הקרוב... הוא גיחך בערמומיות ועלה במעלה גרם המדרגות. כשהגיעו השלושה לדלת הכיתה שבה מצאו את המחשב, הביטו זה בזה בלחץ ובחשש, ואז הנהנו בראשם, וארת' הרים את אגרופו לנקוש בדלת, אך פיל' הגיח מהמדרגות בריצה ועצר את ידו. "תעצור," התחיל לומר במרץ בעוד האחרים מסתכלים בו כאילו נפל מהירח. "יש פה קסם אחד, אבל צריך רמה גבוהה יותר." הוא חיבק את המכשיר ואימץ אותו לגופו. בעוד ארת' מחזיק בידו את המחשב, " אפילו אל תחשוב על זה," הוא בחן אותו לעומק יותר במבט עז, "רוצה לעבור את המבחן, באמצעות קסם כלשהו? תשכח מזה. אנחנו מחזירים את המחשב ממש עכשיו," והרים שוב את אגרופו בין חלל האוויר שליד הדלת. אך כמובן ששוב לא עלה בידו לעשות זאת. פיל' התרחק מהם מתכנן מה לומר, "בלי שום קשר למבחן, פשוט – קולר חלה." "מי?" שאלה בספקנות קירה. "הצב, שיש לי אותו מגיל 5, הווטרינר אמר שהוא לא ישרוד... ויש לי פה קסם של ריפוי, אבל הוא חסום בינתיים בגלל הרמה. חסר ממש קצת בשביל לעלות לרמה שצריך." העלה על הבעתו עצבות. "אבל בסדר, לא אז לא." הסתובב מהם לעבר החלון הפתוח שבמסדרון, "סליחה, קולר." "תראה פיל' מתבכיין," שילבה ידיים קירה. מוזריות עלתה על פניהם של השאר. "לא, פיל' אף פעם לא מתבכיין." אמר ארת'. אבל נשמע מעבר החלון נשימותיו הנרעדות של פיל'. "בסדר," אמר וגלגל עיניים ארת'. "גיאוגרפיה בשעה אחת עשרה ורבע, ויש לנו עשרים דקות עכשיו. נחזור למשחק, ונחשוב על משהו." אוויר סתווי שבחלון שרק, כמשקף את חיוכו הענקי שנמרח על פניו של פיל'. והסתובב, "תודה חברים," פרש את ידיו בנרחבות. "רק," אמר וויק' והצביע אצבע מורה, "בואו רק בלי מפלצות..." "אז איך נקבל את הרמה?" שאל ארת'. "חייבת להיות עבודה כלשהי נחמדה יותר." השיב וויקטור. ---(*)--- -השלושה בתוך אנבילה – ארת', נשאר לשמור על המחשב. הולכים בשדות מעל לגובהם, מוזרים עם גבעולים ירוקים ועלים מתנחשלים כלפי מטה בצמחים. באקוויט הולך לצידם ומורה את דרכם, "טוב, פה תוכלו להשיג, פרס של קידום רמה מהמשימה, לשחקנים עם רמה נמוכה." אמר בקול הרובוטי שלו, "ראו – מיקום; חווה." נגלה לעיניהם מעבר לשדות העצומות בגובהם, חלקת אדמה מרחפת באוויר, עם בית מקרשים נוטה לקרוס, עם ארגזים מעץ, ופירות שנראים כמו כדורים עם גבשושים בצבע סגול. "מה המשימה?" שאל וויק'. "אתם צריכים לאסוף את כל היבול, כל עוד הוא לא יירקב," באקוויט הראה להם אחד מהפירות המוזרים שהיה מוזר ושונה מאחרים ועד מהרבה התפוצץ, וצבע את הקרקע בסגול חולי. והם התחילו לאסוף לארגזים, וויק' בעזרת הכפפה העיף באוויר חלק מהפירות וזירז את התהליך – אבל היו פשוט מלא פירות. "כאילו ששדה אחד במציאות לא מספיק," רטנה קירה, שלקרובי משפחתה היה שדה, בעודה אוספת מהפירות הסגולים לארגזים. פיל' שעדיין הרגשתו הייתה בעננים, נגע במטה הקסמים באחד מהפירות וכל הזמן הסתכל בשעון והיה לחוץ ומשועמם. "באקוויט המשימה עוד להרבה זמן?" פתאום הפרי הסגול התפוצץ והשאיר על לחיו כתם סגלגל. "לארבעים דקות," אמר באקוויט בעיני רובוט חביבות. "אין דרך למהר יותר?" פיל' המשיך ברטינות אינסופיות. "הדרך המהירה יותר היא – לחסל כמה מפלצות," אמר הרובוט וריסק אחד מהפירות שבחן בקפידה. "הדרך הכי מכירה לרמה חדשה." והמשיך לאסוף. פיל' נגע בנוזל הג'לי הסגול של לחיו ומרח את הכתם עוד יותר וידו התלכלכה, הוא באמת נעשה משועמם במידת מה – וניגש למאחורי הבית – שם היה מעדר, מחרשה, מריצה ועוד כמה קרשים זרוקים. הוא שם לב שאחד הקרשים היה מוטה כלפי מעלה ואז נפל, ונגלה לעיניו מצלמה רובוטית עם שתי רגלים וזנב מברזל. הוא עקב אחריה, וכשהיא נעצרה ליד סבך של פירות הוא רצה להתלוצץ ולהעיף אותה עם מקל הקסמים שלו, כמו מחבט בייסבול. אך אז קול משונה שנבע מהבית הרעוע עצר בעדו, "עצור, אל תיגע ובמצלמה." ואז ראה פיל' יצור עם סרבל מרופט על עורו שהיה בצבע סגול בהיר יותר מהפירות, עם שיער לבן ואוזניים גדולות ומחודדות במקצת בקצוות, "וזה למה?" שאל פיל' את היצור. "מה יש לך, זה יביא תשומת לב לאויבים," אמר בקול מפוחד ונרעד – ממש לא כמו ניסיון הצב שלו עד לא מזמן. "ומי אתה?" שאל בקול מלא תמיהה. באותו הרגע פניה של עדשת המצלמה כוונה אל היצור, והוא התחיל מיד להגיע לעמידה קשובה ברמה קיצונית, " הא, חקלאי טוב, תעזור, אממ מה? אממ לאסוף את התבואה." והניף לעבר פיל' את המחרשה. "הא מובן, בוט." גיחך, וכאשר המצלמה פנתה אליו, עדשתה נהפכה לצבע אדום, "אני רוצה להעביר ד"ש לאמא." אמר בליצנות פיל' ונפנף בידו לשלום למצלמה. מיד לאחר מכן, כאשר מוצב מאחוריהם ארגז והם זורקים לאחור את הפירות, שאלה קירה את אחיה, "איך זה בשבילך, אחי? לאסוף גזר – בדיוק משחק בשבילך." "לא נכון אני לא אוהב כזה דבר," "ממ באמת?, ממש כיף לעשות את זה בשביל פיל' – כאילו וואו לקבל פרס קידום מלאסוף גזר בחווה," אמרה בסרקזם טהור. "הארגז התמלא." אמרה פתאום. "מאיפה ידעת?" "הבנתי מהקול," ובאותו הזמן שניהם זרקו את הפרי האחרון שלפני שהסתובבו וגילו רובוט שלדי ענקי עם מסכה, מורכב רובו מחלקים מתכתיים שונים וחיבורים מוזרים של ברזל שיצרו אותו עם שתי ידיים ורגליים רובוטיות ענקיות. וחלק מגופו מכוסה בפרי הסגול ובנוזל שנמחץ עליו. הם קמו ממקומותיהם בהפתעה וביראה, ובו בזמן הרובוט ניער את עצמו ושלף משום מקום מגן וחרב בצבעי ירוק מגוונים, לבן ושחור. קירה מיהרה לשלוף את רובי החיצים וירתה לעברו, אך הוא התחמק מצד לצד מכל חץ במיומנות רובוטית משונה. והוא התקדם לעברם במהירות, כל מה שנותר להם לעשות זה לברוח, אך כשהגיעו לסוף אדמת החווה – גילו תהום של שמים פעורה לפניהם, והם צעקו בבעתה גדולה. והיצור הרובוטי התקרב ממש, וכבר קפץ אליהם עם נשקו. אבל פתאום משב מתפרץ של קרח העיף אותו מהדרך אליהם. הם הביטו למקור שממנו הושיעו אותם, וזה היה פיליפ. אוחז בידו את הטאבלט והמטה, ריחף באוויר. ועלה ברמה. "קיבלת מה שרצית?" אמרה בזעף קירה ולא חיכתה לתשובה. "באקוויט להישמר ולצאת." קירה, ווויק' נעלמו בהבזק אור כחול. אבל פיל' משום מה נשאר לעוד קצת זמן, והספיק לראות עוד כמויות של יצורים רובוטיים מתקרבים מהשדות הענקיות שבאו מהן. הם הגיעו ליצור הסגול שנכנע למגעם והרים את ידיו. "מה אתה עשית?" הוא נעץ בפיל' מבט מלא תוכחה ואשמה. ואז פיל' נעלם בהבזק אור כחול, לעולם האמיתי. ---(*)--- השלושה נפלו על הרצפה מהמחשב, "תיקחו את המחשב, ובואו מהר, המבחן עוד דקה." רתח ארת' שלקח להם מלא זמן וזה היה על הדקה, ושלא בא איתם. פיל', בכתפיים נפולות ובמבט עצוב באמת עכשיו, מחזיק בידו את הטאבלט. "זהו פיל', תציל עכשיו את האוגר שלך?" התקרבה אליו קירה ושאלה. "מה? הא כן, תודה." אמר בלי לחשוב בכלל ונראה כאילו לא נאחז במציאות עדיין, ומבט מבועט על פניו. קירה אחזה בחוזקה בראש תיקו מאחור והדפה אותו לעבר הקיר, "אז יש לך אוגר? או צב?" וחשכה את שיניה. "נו צב, מה זה משנה," אמר פיל' בעגמומיות. היא לקחה מידיו בעוצמה את הטאבלט, "בוא נראה איזה קסם כבר היית צריך?" כשגללה בטאבלט, לנפתחו לאחרונה, ראתה את מפת העולם. "כן זה בשביל, להעתיק בגיאוגרפיה..." אמר מובס פיל'. "בשביל זה כמעט הרגו אותי?" לקח וויק' את המכשיר מאחותו ונופף אותו מול פניו של פיל' בכעס. "הכל היה לי תחת שליטה," טען פיל'. מבטו של ארתום היה מאוכזב, "פיליפ, אתה שיקרת לנו..." הוא, האח והאחות פנו לעבר הכיתה." אני רציתי, שיהיה טוב," פיל' מלמל והשפיל את מבטו. -במבחן – פיל' שמולו הייתה חלק ממפת העולם, ורשימת מדינות להתאמה, עצוב כולו ממה שנאלץ לעשות וממה שנגרם לקשר שלו עם חבריו, וליצור הסגול. התיק היה מונח על הרצפה ממש לצידו, הוא הביט לאחוריו לקירה, ואחיה. וויק' החזיר לו מבט קשה. ואז לעבר ארת', איליה והמורה. הושיט את ידו לגעת במסך הטאבלט שבו נראתה כבר מפת העולם, אך ראה על ידו כתם סגול ונרתע מחשבתית ממעשיו ואת ידו לאחור – חזרה לבחינה ודחק את תיקו לקצה טווח רגלו. הבחינה נגמרה, וכל אחד מהתלמידים הניח אותה על השולחן באי סדר, ויצא מהכיתה. למעט הארבעה שנשארו ברעיון של להחזיר את המחשב למורה סטפני. ארת' הניח על השולחן את המחשב והתבונן באחרים. אך שוב דבר מה קרה – פיל' לקח את המחשב במהירות וקרא לעברם, "תעצור, אתם לא תאמינו – שם במשחק," והצביע על המחשב. "נשאר חקלאי, הוא בוט." בעודו אומר השלושה שילבו ידיים באי נוחות גוברת. "ותפסו אותו אותם היצורים, אז אנחנו צריכים לחזור ולשחרר אותו." פניו שידרו את האמת הפעם. "בפעם הזאת אני לא משקר, הכל נכון, באמת..." הוא סיים את אומרו וחיכה למה שיאמרו. "פיל', אתה צודק," התחיל לומר ארתום בדמוי חיבה. "אנחנו לא נאמין." והשלושה הנידו בראשם, בהסכמה מאכזבת, ופנו לגברת סטפני. המורה סטפני הרימה את מבטה מהמחשב, "שלום, גברת סטפני, אנחנו מצאנו פה דבר כלשהו." לקח על עצמו את האחריות ארת' וסימן בידו לאחור אל פיליפ. אך לא היה שם איש – רק משב רוח שהניד את דלת הכיתה על ציריה. המורה הסתכלה לעבר סימן ידו – לריק, ואז אליו במבט משועמם ומבולבל ביותר. "אבל לא נראה לך אותו," המשיך את דבריו ארת' בחיוך מעושה, קירה גלגלה עיניים. והשלושה יצאו מהכיתה במהירות אחרי פיליפ. פיל' כבר הספיק לרדת את המדרגות מקומת הכיתות, ובידיו המחשב, השיב את מבטו לצדדים בתקווה לחפש מקום שלא יראו אותו – הוא פנה לעבר הפינה האחורית והחשוכה שמאחורי גרם המדרגות היורד, הייתה שם דלת. הוא ניסה לפתוחה אותה, אך לא עלה בידו היא הייתה נעולה. היה ספסל ממש בפינה החשוכה בסמוך לדלת. הוא הניח את הטלפון והמחשב על הספסל עץ, הדליק את המחשב ונשאב באור כחול לתוכו. ---(*)--- -אנבילה – הוא שוגר שוב לשיחים ולשדות העצומים, מיהר לכיוון החווה. ואז ראה אותם – הרובוטים המתכתיים והמפלצתיים הולכים מאחורי היצור הסגלגל שמבטו מושפל לקרקע ולידיו אזיקים חשמליים מוזרים עם חריצים על כל אחד מהם, שזרם אלקטרוני מחבר ביניהם. פיליפ יצא בסמכות מהצמחים הטיח את מטהו באדמה, "נו, תשחררו את החוואי, וזה... כל אחד לביתו, טופ טופ," כשאמר זאת, הרובוטים הסתכלו אחד על השני ואז התקדמו במהירות ועקפו את החקלאי ושלפו את נשקיהם. הוא החל לירות עליהם קסמי קרח, אך הם היו מהירים מידי. קפצו ממקום למקום בחינניות רובוטית והתקרבו אליו יותר ויותר. הוא ראה שאין לו עוד מה לעשות. פיל' רץ לאחור – לשדות העצומות מעביר צמחים ושיחים למיניהם מפניו עם ידיו האוחזות במטה ובטאבלט, לאחר זמן מה נעצר בהתנשפות. הביט לצדדים ושמר על השקט, אך לפתע הגיח מאחורי רובוט ותפס בו בידיו המתכתיות, והוא איבד את הכרתו. כשפקח את עיניו – ראה אזיקים משונים אזוקים לידיו החיוורת מפחד. הוא נזרק לפתע לקרקע המוכתמת בסגול, שהייתה ככל הנראה של החווה שוב. וכאשר הביט מעלה – סובבו אותו כשישה מהרובוטים המפלצתיים. הם פנו לעבר השביעי שהיה כנראה מנהיג קבוצתם כי צבע מתכתו והאור שבקע ממנו היה כתום, ולא ירוק כמוהם. שהתקדם לעברו והתחיל להניף את חרבו, פיליפ עצם את עיניו והגן על פניו עם ידיו הכבולות. וברגע זה הותך במסכת פניו המשונה, פרי סגול במהירות. הרובוט הסתובב לגורם ההפרעה ונגלו לו משני חורי המסכה שאור כתום בקע משם – עיניו – שלושה דמויות, "תחזיק מעמד פיל', אנחנו באים." אמר ארתום. הנשקים בידיהם והקרב התחיל. קירה, אחיה וארת', התגודדו ורצו אחד לאחר השני מחפים זה על זה. ארת' פורץ רובוט שהתקרב ומוריד לו נזק רב, במיומנות רבה עם חרבו. וויקטור העיף על הרובוטים פירות במטרה למשוך את שומת ליבם ואז קירה שיגרה בפניהם חצים קטלניים רבים, היא נדחקה לעבר האבנים המרחפות – קפצה עליהם ברגע האחרון והרובוט החליק ועף לעבר תהום השמים שמתחתם. היא המשיכה לקפוץ מאבן לאבן בעודה יורה מלא חיצים לאוויר – לא משנה להיכן – אחיה כיוונן את אלה שלא פגעו בעזרת כפפתו וחיסלו כך שני רובוטים. לפתע קירה התרוממה באוויר וקיבלה דרגה חדשה. היא קפצה בחזרה לקרקע ובחנה את רוביה, שעכשיו היה אפשר להחליף את החיצים לחיצי מפתח. היא כיוונה בצלפות מעולה לעבר פיל' ושחררה אותו מאזיקיו. פיל' חזר לשגר קסמי קרח וריסק רובוט נוסף קפוא. כמו כן גם ארתום, וויקטור הועלו ברמה. מגנו של ארת' נעשה גדול יותר, הוא חייך בהנאה והמשיך לתקוף בחרבו הגדולה את הרובוט שלפניו. עדשת משקפיו של וויק' נעשתה לפתע מחושבת לכל הגורמים הסביבתיים – הוא הניף אחד מהפירות שהוגדר לעבר ארגז ובכך נוצרה פצצה שפגעה ברובוטים הסמוכים. ואז מגג הבית הרעוע פיצץ פיליפ באש את הרובוטים שנשארו. כל אחד נשען על דבר מה והתנשף בכבדות, וזיעה על מצחם. "אז אתם מצאתם אותי." אמר פיל' בין ההתנשפויות. "מתחת למדרגות, אקוסטיקה טובה – שמעו את הטלפון שלך כמעט בכל בית הספר..." וויקטור זה שענה לו. "תודה, וסליחה אוקיי?" אחז בסנטרו בעגמומיות פיל'. השלושה נעמדו מולו כרגע, "תראו – פיל' מבקש סליחה," גיחכה קירה בשילוב ידיים תמידי. "אבל מה, אני רציתי ככה שיהיה טוב. ככה שלא רק על עצמי." טען פיל'. "בסדר עברנו את זה." השיב בביטול יד ארת'. עוד פעם נשמע פיצוץ קטן מפרי שהתפוצץ, הם הסיטו את מבטם וראו יצור סגלגל מגיח על הברכיים מערימה של פירות סגולים, בהסוואה מצוינת. הוא הביט מסביבו ואז לעברם בחרדה ובפחד ממושך, גם כשקירה כיוונה אליו את רוביה – ושחררה אותו מאזיקיו בחץ מפתח. "תודה על שהצלתם אותי." "זה החוב שלנו, אבא," התלוצץ פיל' שנשען על החווה ולעס בין שיניו צמח כלשהו. היצור קם ממקומו ואצביע עליו באצבע מורה, "אני הזהרתי לא לגעת במצלמה, מחפשים אותכם בכל אנבילה, ואתם מטיילים פה, מביאים איתכם צרות בגללך." הטון שלו עלה והוא נרגז ולבסוף התמתן והיה מובס רגשית ממה שנגרם. " האא בסדר, לא ידעתי," נרתע פיל' כמה צעדים משם למאחורי הבניין. "פיל'..... על מה הוא מדבר??" התחיל ארת' לכעוס. "טוב נו מה, ראשית אני כבר התנצלתי." אמר פיל' והוציא יד אצבע אחת ממקומו מאחור, ואז את כל גופו כששמע את קירה אומרת, "ילדים, מספיק." ופנתה ליצור. "אתה אמרת שמחפשים אותנו?" היא חיבקה את עצמה ברעד, מה שלא היה תואם לרוחה לרוב. כנראה המצב באמת אכן היה ממש לא טוב בשבילם. היצור הנהן בראשו, תפס במצלמה הרובוטית שהייתה לרגליו, לחץ על כפתו צדדי שבה, בעודה מנופפת ברגליה קדימה ואחורה מנסה לברוח ברגליה המתכתיות הקצרות. הוא כיוונן את עינית העדשה שלה לעבר אחד מקירות מבנה החווה, ויצא אור הקרנה שהקרין על בין הקרשים הרהוטים של הבית – הם ראו מחזה מטלטל חושים, ליצן עם ארבע ידים שלובות זה בזה בסמכותיות והקרנת עוצמה, על רקע כבלים ואור אפל, שחור ומהומהם. "תושבי אנבילה, אני מבטיח פרס עצום למי שיביא את הגיבורים הללו," והוצגו בצדדיו כמה תמונות שלהם מהעולם האמיתי. והם נחרדו עד עמקי נשמתם, והתסריט המשיך, "יביא אליי, בכל מצב ונראות שהיא..." וחייך חיוך מלא שיניים כרישיות.
אשמח נורא אם תגיבו מה אהבתם בפרק :)
תגובה ה-400 באתגר התגובות זוכה בציור!! אני עוד צריכה לצייר את תגובה ה-300... נראה מתי.
התגעגעתי לפה !
אם אהבתם את התוכן שלי אשמח ל- לייק - ✅ עוקב - ✅ תגובה - ✅ אוהבתתת❤️❤️❤️ ארנקור6
|
|
|
|
|
70
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני שבועיים 00:49 |
מרינט66 |
14 |
ואאוו איזה פרק טובב חח אני מתה מפיל' "מה הכוונה שיש היום מבחן?" חחח איזה חמוד הוא
אני לא יכולה עם כמה שאת מוכשרת בכתיבהה |
|
|
|
|
|
לפני 17 ימים 09:37 |
פנדה1925 |
13
|
יפה, תאמת ראיתי את הסיפור שלך כבר מזמן וביצירה האחרונה שלי כתבת לי תגובה שכידאי לי לי לקרוא, הסיפור ממש יפה, יש לך כישרון |
|
|
|
|
|
לפני 18 ימים 15:51 |
ארנקור6 |
12 |
ואגב גם עשיתי את בלוג הפרס... נראה מתי אעלה... מתי לדעתכם לפרסם? השקעתי על זה פשוט עכשיו שלוש שעות *-* אוהבתתת❤️❤️❤️ |
|
|
|
|
|
לפני 18 ימים 13:05 |
ארנקור6 |
11 |
יווו תודהה!!! כן האמת לקח לי זמן לכתוב 6 עמודים... אצלי הכל מעולה, תודה, שמחה ששאלת :) ואצלך? אנשיםם, אני מתחילה לכתוב את פרק 4 *-*, התמונה שלו כבר מוכנה - לפחות זה XD
אז אשתף מה אני אהבתי בפרק - קודם, ממש אהבתי לכתוב את הפרק הזה!!, אהבתי נורא את ההחלטות של פיליפ שמובילות את הפרק לכל אורכו...
אוהבתתת❤️❤️❤️ |
|
|
|
|
|
לפני 19 ימים 23:41 |
alilina |
10
|
העלילה מאוד מעניינת!! אני אוהבת את הסיפור הזה:)) אויש, כמה שאני הייתי רוצה את המוטיבציה שיש לך. לכתוב 6 עמודים פשוט מדהים ומראה כמה את משקיעה.
:)) מה איתך? |
|
|
|
|
|
לפני 19 ימים 16:37 |
ארנקור6 |
9 |
כמובן שאת אוהבת את זה, אני שמחה :) תודה שאהבתת! תודה עצומה על המחמאה העצומה - מעריכהה!! בהחלט עבר מיליון שנה.... אצלי ברוך ה' הכל טוב. אצלך? אכן - פרק 4 יעלה בהמשך החופש. אני אתחיל לכתוב בקרוב :) מחכה נואשות לערבבב *-* לא נורא, ותודה רבה!! גם אני התגעגעתי ברמות עללל, תודה ענקיתת על הערכתך על הספרר :) אוהבתתת❤️❤️❤️ |
|
|
|
|
|
לפני 19 ימים 14:11 |
קאסתרוויל |
8
|
מחכה להמשך! |
|
|
|
|
|
לפני 19 ימים 12:40 |
ןליאלן |
7
|
יאווו התגעגעתיייי אמאלה איזה עלילההה אני חולה על הסיפור הזההה! :)) |
|
|
|
|
|
לפני 19 ימים 11:14 |
יוסי3245 |
6
|
התגעגענווו!!!!! אין לי כרגע כוח לקרוא.. |
|
|
|
|
|
לפני 19 ימים 10:26 |
מרינט66 |
5 |
יאאא בערב אני חוזרת לפה |
|
|
|
|
|
לפני 19 ימים 10:17 |
קפוצינו57 |
4
|
אמאלה כמה זמן עבררר
מאיתך??
*העם דורש חלק 4* |
|
|
|
|
|
לפני 19 ימים 10:12 |
רותםק944 |
3
|
חד משמעית סופרת! |
|
|
|
|
|
לפני 19 ימים 09:26 |
33שלוש33 |
2
|
ככ יפה
אהבתי ועשיתי חח |
|
|
|
|
|
לפני 19 ימים 08:53 |
הבס44 |
1
|
אני אוהבת את זה |
|
|
|
|
|
|
|