קהילה - היצירות של אמיליXDX
|
|
|
|
|
נס גדול היה פה- לכתב אורח
|
26/12/2016 |
פרק ראשון- מזימה
זה היה לילה בהיר, ימים ספורים לפני חנוכה. השמים היו זרועי כוכבים וכל המיקמקים ישנו. כל המיקמקים חוץ ממיקמקית אחת, מיקיאוולי. מיקיאוולי הלכה הלוך ושוב מול שולחן העבודה עמוס הניירת שלה והייתה כעוסה ביותר. "כל פעם שיש לי תוכנית להשתלט על מיקמק סיטי הורסים לי!" אמרה מיקיאוולי בכעס, היא אומנם ראשת העיר אבל היא צריכה להיזהר שזה לא יראה שהיא עשתה את זה. "אני אצליח, ואני אשתלט על העיר!" ובזאת היא עצרה מול שולחן העבודה שלה והכתה אותו בזעם באגרופה הקמוץ. נייר נפל לרצפה, היא רטנה והרימה אותו והעבירה עליו מבט חטוף. פתאום עיניה ניצתו בזיק מרושע. היא הלכה בצעדים נרגשים לכיוון תמונה גדולה של העיר. היא הסיטה אותה ונכנסה לתוך מרתף אפלולי ומאובק. שם היא רכנה מעל לשטיח עתיק והזיזה אותו הצידה וירדה בסולם למעבר תת-קרקעי לביוב. "מונדו!" קראה מיקיאוולי. מונדו שישב על כורסא מרופטת זינק ואמר "כן גברתי?". "מצאתי את התוכנית המושלמת לכיבוש העיר מונדו" היא אמרה וחייכה חיוך זדוני.
פרק שני- אור?
למחרת התעוררו תושבי מיקמק סיטי לניחוח סופגניות ולביבות מטוגנות. העיר התקשטה בקישוטים מסורתיים, וכל המיקמקים הנרגשים סובבו סביבונים. בינתיים היה תור ארוך ומתיש בחנות "חג שמח!" שהייתה בחצר האחורית. המוכר המסכן היה צריך להסביר שוב ושוב שאין חנוכיות, נרות וגפרורים. "אבל אין לי בכלל בבית שום דבר מהדברים החסרים האלה!" צעק מיקמק שעמד בתור בכעס, לאחר שהמוכר הסביר בפעם ה-70 היום מה חסר. "אני מצטער אבל אין!" אמר המוכר בקול שבור, "לא קיבלתי שום משלוח רק סביבונים!". לאט התפזרו הלקוחות אבל גם בשום חנות אחרת הם לא מצאו אף אחד מהפריטים החסרים בחנות. אבל זאת לא ההפתעה היחידה שתחכה להם...
פרק שלישי- לעירייה
"מה זאת אומרת אין חנוכייה?" דרשה מימי, מיקמקית ורדרדה עם שיער חום קלוע לצמות. "זאת האמת אין חנוכיות, נרות וגפרורים. כלום!" אמר אביה. מימי שינסה מותניים, והכריזה בקול " אני הולכת לעירייה לדבר עם גברת מיקיאוולי". ולפני שהוריה הספיקו להשחיל עוד משפט אחד, או לעצור בעדה, היא יצאה בסערה מדלת הבית לכיוון העירייה. מימי הגיעה אל העירייה, נשמה עמוקות ונכנסה. היא מצאה את עצמה עומדת מול דלת, על הדלת היה שלט מתנדנד שעליו היה כתוב בכתב ברור 'אין להפריע לגברת מיקיאוולי'. מימי רטנה, "לא אכפת לי" היא אמרה בנחישות לעצמה. היא הושיטה יד לדפוק בדלת אבל עז שמעה קול עליז מתוך החדר. היא רכנה קרוב לדלת והופתעה לשמוע שזאת מיקיאוולי ואז שמעה קול נוסף, קול שאי אפשר לטעות בו. זה היה מונדו.
פרק רביעי- המזימה של מיקיאוולי ומונדו
מימי רכנה קרוב יותר כדי לשמוע את השיחה טוב יותר. "טוב מונדו, הצלחת במשימה שום דבר הקשור לאור לא הגיע למיקמק סיטי" אמרה מיקיאוולי והמשיכה, "עכשיו אפשר לבצע את המשימה, אתה הולך לכבות את המתג אור הראשי של מיקמק סיטי הנה מפה". נשמע רשרוש דפים, מימי נדרכה בדממה. "גברתי מה עם מישהו יגלה?" אמר מונדו ובקולו נשמע שמץ של חשש. "אל תדבר שטויות. בחושך הזה כל התושבים יוכלו להתפנות מכאן ואני אבנה את מיקיאוולי טאון!" אמרה מיקיאוולי בנימת ניצחון. "קדימה מונדו, צא לדרך" אמרה מיקיאוולי, מימי שמעה את צעדים של נעלי עקב וחריקת ידית. מימי זינקה לעבר שיח גדול והתחבאה שם בשקט. מונדו יצא החוצה מפה אחוזה בידו. מימי שמעה את הדלת נסגרת ויצאה החוצה ומצאה את עצמה פנים-אל-פנים מול מיקיאוולי. "או או" לחשה מימי. "כן, או או ,פרחחית קטנה" אמרה מיקיאוולי בזעם תפסה את מימי וגררה אותה פנימה.
פרק חמישי-לכודה
מיקיאוולי משכה את מימי אל מרתף ישן ומאובק. היא גררה כיסא ודחפה אליו את מימי. היא לקחה חבל וקשרה אותו בקשרים הדוקים סביב מימי. לבסוף הסתובבה שחיוך מרושע מרוח על פניה. "נו נו... מה יש לנו כאן? חשבת שתבואי לחטט ולחקור קצת מה?" לעגה לה מיקיאוולי, "אז זהו שטעית את לא יוצאת מהמרתף הזה שומעת?". היא יצאה מהמרתף וטרקה אחריה את הדלת. דמעות התחילו להציף את מימי היא הסתכלה סביב, מחפשת אור, תקווה, עזרה. אבל כלום. המרתף היה מלא בארגזי קרטון שעליהם יש ציורים עליזים של נרות. ואז זה הכה בה הפתרון. "אני יודעת!".
פרק שישי- הדרך החוצה
לקח לה כמה רגעים, היא התפתלה ולא הצליחה. "רק לצאת, רק לצאת!" היא לחשה מיוזעת אבל נחושה. אבל החבלים היו הדוקים מדי. פתאום התהפך הכיסא היא נפלה קשורה, לא יכלה לזוז מרותקת לכיסא. עלה לה רעיון היא התחילה להזדחל בסרבול על הרצפה. היא הגיעה לארגז נרות. ידיה היו קשורות אבל היו לצד הארגזים מספריים. אחריי דקות של מאמץ אדיר, היא הצליחה להגיע למספריים ולחתוך את החבל. היא מיששה את מפרקיה הכואבים מקשירה הדוקה. היא לקחה נרות וגפרורים. אבל אז הבינה פגם בתוכנית שלה. אין דרך יציאה היא השליחה את חבילת הנרות שבידה לעבר שטיח בלוי, השטיח כרס למטה היא רצה וראתה סולם המוביל לביוב. היא לקחה את הנרות והגפרורים ובשקט ירדה לביוב. שהגיעה לביוב היא שמעה צרחות פחד ואיימה. היא הרימה מבט אל מכסה הביוב שמעל. זה סימן רק דבר אחד. מיקיאוולי התחילה במזימה.
פרק שביעי- כולנו אור!
"אין זמן לבזבז" חשבה לעצמה מימי בזמן שטיפסה על סולם שמוביל אל העיר. שיצאה אל העיר חשבה שאולי היא בעוד ביוב או משהו. הכל היה חשוך! הכל חושך בלי אור! היא מעדה אחורנית על ארגז שנשאה מהמרתף. אבל התאוששה במהירות היא פתחה את הארגז בתנועות מגושמות והדליקה אור בנרות. זה היה כמו שמש קטנה וחזקה במיוחד. התושבים הרצים והצורחים הנתקעים אחד בשני נעצרו להביט בה בתדהמה. "בנו חושך לגרש, בידינו אור ואש, כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן!" התחילה לשיר שעה שחילקה נרות וגפרורים לתושבים, שהתחילו לשיר גם "סורה חושך, הלאה שחור! סורה מפני האור!" שרו באור אחד והלכו לאט נוספו עוד אורות ומיקמקים, השיר הלך והתחזק הם. מימי נעצרה וכולם נעצרו אחריה. "מיקיאוולי כיבתה את האורות, היא עצרה משלוחים של חנוכיות גפרורים ונרות" אמרה מימי. תושבי מיקמק סיטי הזדעזעו. "הגיע הזמן להראות איזה אור איתך אנחנו לא?" אמרה מימי ודבריה נענו בתשואות. מימי הרגישה משהו פועם בלב שמחה ואושר בלתי מוסברים, אבל הם באו עם לקח. עם אתה לבד האור שלך חלש אבל יחד תנצח!. |
|
|
|
|
|
692
|
|
|
|
|
|
|
|
|
30/12/2019 11:12 |
חתול1,0000 |
9 |
|
אני אוהב את זה!!!!!!! אני ניצחתי |
|
|
|
|
|
31/12/2016 21:15 |
היללושקה11 |
8 |
אם את לא זוכה אני לא יודעת מה אני עושה!!
זה פשוט מהמםםם!!!!!!!!
מוש מוש מוש מוש מוש מוש לם!!!!!!!!!
מושלם!!! מ ו ש ל ם !!!!!!!!
מ ו ש ל ם
באמת מושלם!!!!!!!!זה כישרון לא נורמלי
הלוואי הייתי כותבת ככה יפה!!! |
|
|
|
|
|
28/12/2016 09:23 |
פיצפוצוניק |
7 |
|
מהמם! |
|
|
|
|
|
26/12/2016 18:18 |
אילתאינפו1 |
6 |
|
סיפור מרגש עם מוסר השכל! |
|
|
|
|
|
26/12/2016 16:34 |
אפרתLOVE |
5 |
התאהבתיייייי בסיפורררר!!!
♥_♥ |
|
|
|
|
|
26/12/2016 16:26 |
מיקהG |
4 |
|
מושלם! |
|
|
|
|
|
26/12/2016 16:08 |
שירה4679 |
3 |
יפהההההה(:
ממש אהבתי!!!! |
|
|
|
|
|
26/12/2016 15:44 |
שוקוליאו45 |
2 |
|
סיפור מרגש ומהמם! |
|
|
|
|
|
26/12/2016 14:03 |
רונושקיתי |
1 |
|
איזה סיפור מהמהם |
|
|
|
|
|
|
|
