|
האריה והעכבר
|
18/03/2014 |
האריה יושן, נוחר, אריה אינו דואג. מדי פעם, כשהוא ער, האריה בעז שואג. העכבר הצייצני מתקרב לו בגנבה, הוא מעיר את האריה משתו הערבה. מי זה, מי העיר אותי? האריה נוהם בקול, עכבר קטן, אני מיד אטרוף אותך בביס גדול. אנא לא בוכה העכבר, אני לגמרי לא טעים. כדאי לך, אריה יקר, להשאירני בחיים. איזו גבורה , איזה חוצפה אצל יצור כל כך קטן, אומר בהשתאות רבה האריה הרעבתן. אני אולי יצור קטן, ממשיך העכבר בקול חרד, אבל שינים לי חדות וגם השכל עוד עובד. חי דודתי, אומר האריה ומפהק פיהוק רחב, אם לא תפסיק להתרברב אני אוריד לך את הזנב. נרעד העכבר בכל גופו, עוצם עיניו שלא לראות איך האריה חושף מולו את טורי שיניו הנוראות. לפתע האריה נבהל ומהשומעות אוזניו? שקשוק של חרבות אנשים ששים לקרב. רוץ עכבר, תסתתר ברח אל הפנה לוחש האריה בבהלה , מריח סכנה. העכבר, נרגש מאוד , לא אשכח זאת לעולם, תודה אריה, תודה ובעודו נמלט משם , למערה נכנס ציד רשע, ובידיו חרב ופנס. האריה רועד מפחד ולוקח נשימה, זה הסוף, אני אבוד, חשב האריה ברב אימה. על המערה פורצים עוד ציידים וחיילים , ומשליכים על האריה רשתות וחבלים. בוא אלינו, חתלתול, מלגלגים הציידים. תוך רגע מלך החיות מוטל כמו שק של תפודים: כפות , כבול , בלי לזוז, דומע, נאנח , וכלל אינו יודע לאן הוא יילקח . ציידים כבר עייפים והולכים הם לדרכם, שמחים ומרוצים , הם סיימו את מלאכתם. האריה אז מנסה את הכבלים לפתוח. מרים, מותך שוב ושוב, מושך בכל הכוח. האריה בועט ומתפתל, אריה לא יותר, אך אבוי, החבלים מתהדקים רק יותר. הוא מנסה לנשוך, לנעץ, שינים , ציפורנים , עד שלבסוף, מותש, זועק עד לב השמים: די איני עוד יכול מי יוציא אותי מכאן? פתאום, מתחת לראשו נשמע ציוץ קטן. יו הו, נחש מי בא, צוהל לו קול מוכר. לעזרתו של האריה מגיע העכבר. את החבל, בלי היסוס מכרסם אז העכבר, ובן רגע האריה חופשי ומאושר. לא חשבתי ידידי, שיצור כל כך קטן יכול להציל בלי מאמץ אריה כל כך גדול. אריה יקר, אומר העכבר, לוחץ כף לשלום, לפעמים גרגר של חול יקר מיהלום. מוסר השכל , קורא נבון, זאת כול אחד יודע: חבר תמיד נשאר חבר, הגודל לא קובע. |
|
