|
מיק רייני ושלושת הדובים
|
05/12/2013 |
פעם אחת,לפני הרבה שנים,היו שלושה דובים שגרו ביחד בבית קטן עמוק בלב היער.
כזו הייתה משפחת הדובים:
היה שם אבא דב גדול ורגזן-סאני,
ולו אישה חביבה ובינונית אמא דובה-זואי,ובנם הקטן דובון חמוד-מקס.
בבוקר אחד בהיר ואביבי הכינה אמא דובה (זואי)דייסה טעימה לארוחת הבוקר.
היא חילקה את הדייסה לשלוש קערות כדי שתתקרר. בינתיים שלושת הדובים החליטו לצאת לטיול בוקר קצר בין עצי היער.בזמן שהם היו מחוץ לבית,הגיעה ילדה קטנה וחמודה שמה היה רייני ודפקה על דלת ביתם הסגור. אין תשובה.הציצה רייני בעד החלון לבית הקטן,וראתה שלוש קערות מלאות דייסה עומדות על השולחן.רייני הייתה רעבה מאד,היא טעמה מעט מהדייסה שהייתה בקערה הגדולה.זה היה חם מדי.היא טעמה מעט מהדייסה בתוך הקערה הבינונית.כאן הדייסה הייתה קרה מדי.רייני טעמה עכשיו מעט מהדייסה שהייתה בקערה הקטנה.זה היה בדיוק בסדר,לא חם מדי ולא קר מדי,ולכן בין רגע רייני חסלה את כל הדייסה הטעימה שהייתה בקערה הקטנה.רייני ראתה שלושה כסאות כאשר הסתובבה בחדר. עמד שם ממול כסא גדול השייך לאבא דב. ממש לידו עמד שם כסא בינוני השייך לאמא דובה.והיה גם כסא קטן עבור הדובון הקטן.רייני התישבה לה לנוח על הכסא הגדול,אבל הוא היה קשה מדי עבורה.
אז היא התישבה על הכסא הבינוני,אבל הוא היה רך מדי עבורה.
והנה כשרייני התישבה לה על הכסא הקטן,הוא היה בדיוק כמו שהיא אוהבת:לא קשה מדי ולא רך מדי.
ישבה רייני ונחה,מרוצה.
אבל רייני הייתה יותר מדי גדולה ויותר מדי כבדה עבור כסא קטן כזה,וכך הוא נשבר לחתיכות.רייני החליטה לראות מה יש עוד בבית.היא קמה מהרצפה,ניערה את הבגדים ועלתה לה במדרגות לקומה השניה.
למעלה היא ראתה שלוש מיטות.
רייני הייתה כבר עייפה ורצתה לעצום את העיניים ולישון מעט.
היא ניסתה לטפס אז על המיטה הגדולה,שהייתה שייכת לאבא דב (סאני).
המיטה הייתה גבוהה מדי.
ואז, ניסתה רייני לשכב על המיטה הבינונית, שהייתה שייכת לאמא דובה(זואי).המיטה הייתה רכה מדי, והיא שקעה עמוק בתוכה.כשהיא מפהקת,רייני נכנסה לתוך המיטה הקטנה בצד, שהייתה שייכת לדובון הקטן. היא באמת מצאה שהמיטה הקטנה הייתה נוחה,חמימה ובדיוק מתאימה.רייני נרדמה בין רגע.
ולא שמעה כלום כאשר נכנסו שלושת הדובים לביתם.אבא דב (סאני) נדהם והסתכל לתוך הקערה הגדולה שלו.
ואמר:"מישהו אכל מהדייסה שלי"! הוא נהם בכעס בקול עמוק.
אמא דובה (זואי) נדהמה והסתכלה לתוך הקערה הבינונית שעדיין הכף הבינונית הייתה בתוכה.והיא אמרה:"מישהו אכל מהדייסה שלי"! בקול לא גבוה ולא נמוך.
והנה- כאשר הביט הדובון (מקס) המסכן גם הוא לתוך הקערה הקטנה שלו,הוא ראה שהיא ריקה לגמרי!
"מישהו אכל מהדייסה שלי"! הוא בכה בקול צייצני,"וחסל אותה לגמרי"!
אבא דב הלך לעבר הכסא שלו,ונהם בקולו העמוק והרועם:"מישהו ישב בכסא שלי".
הוא באמת נשמע מאד כועס.
הם הביטו מסביב.
"מישהו ישב על הכסא שלי"! אמרה אמא דובה בקול לא גבוה ולא נמוך.
והיא אמרה:"תראו כריות הכסא לא מסודרות יפה".כאשר דובון הסתכל גם הוא לעבר הכסא הקטן שלו,כל מה שיכל לראות היו חתיכות. בבת אחת העיניים שלו התמלאו דמעות.והמסכן לא הפסיק לבכות.
"מישהו ישב גם בכסא שלי,"הוא קרא, "והוא שבר אותו לגמרי לחתיכות".
שלושת הדובים חפשו בכל החדר מסביב,אפילו הסתכלו מתחת לשולחן אבל לא מצאו אף אחד.
לכן החליטו לעלות לקומה השניה,ולחפש בחדר השינה.
אבא דב הכועס הבחין מיד שהכריות שלו אינן במקום הקבוע.
הוא נהם בקולו העמוק:"מישהו ישן במיטה שלי!" כעס.
אמא דובה הסתכלה כעת על המיטה שלה, וראתה שהיא מבולגנת לגמרי.
"תראו, מישהו ישן במיטה שלי!"
היא אמרה בקול לא גבוה ולא נמוך.
הדובון הסתכל גם הוא על המיטה שלו, ונדהם.הוא ממש לא האמין למה שראה בעיניים שלו."מישהו ישן במיטה שלי!" הוא צעק בקולו הצייצני.
אך בגלל הרעש רייני התעוררה, פקחה את עיניה וראתה מולה את שלושת הדובים.
מרוב בהלה, קפצה רייני מיד מתוך המיטה.
היא ירדה במהירות דרך המדרגות,ברחה מהר מהבית ורצה ביער.
"עצרי!אל תברחי!" קראו שלושת הדובים.
"אנחנו רוצים להכיר אותך!"
אבל רייני כבר הייתה רחוקה.
היא המשיכה לרוץ דרך היער.
כך הגיעה בשמחה ובבטחון אל הבית הקטן.
רייני לא פגשה מאז את שלושת הדובים שהתגעגעו אליה מאד. |
|
