|
סינדרלה
|
02/09/2013 |
"זואי! בואי הנה מיד! אני צריכה שתבחרי לי שמלה!" צעקה אלכסיס המפונקת. אלכסיס הייתה אחותה התאומה של דולי ואחותה החורגת של זואי. אבא של זואי התחתן עם מיקיאוולי ולה היו שתי בנות מרושעות- שחשבו שזואי המשרתת שלהן. באותו יום, ראש העיר של מיקמק סיטי אירגן נשף חגיגי לכל אנשי האצולה כדי שבנו, הנסיך מקס, יוכל לבחור עם מי הוא רוצה להתחתן. אלכסיס, דולי ומיקיאוולי התכוננו ללכת לנשף. "כן, כן, אני באה!" צעקה זואי בחזרה. היא הלכה אל החדר של אלכסיס וראתה את כל השמלות של אלכסיס. "נו כבר, אנחנו תכף נאחר! מה ללבוש?" רטנה אלכסיס. זואי התחילה לקנא. גם היא רצתה ללכת לנשף. אחרי שעזרה לאלכסיס היא רצה אל מיקיאוולי ואמרה לה: "גברתי, אולי גם אני אוכל לבוא אתכן לנשף?" "לא ולא!" אמרה מיקיאוולי, וכעונש היא פיזרה על הרצפה המון עדשים ירוקות והמון עדשים אדומות, וציוותה על זואי למיין אותן. זואי מיינה את העדשים בתקווה שעכשיו הגברת מיקיאוולי תסכים שהיא לנשף. אך "לא ולא!" אמרה מיקיאוולי ופיזרה עוד עדשים. זואי התיאשה והתחילה לבכות. פתאום, היא שמעה קול. היא הרימה את הראש וראתה את רייני, הפיה הטובה. "תרגעי" אמרה רייני. "אני אדאג לכך שתוכלי ללכת לנשף". תוך שניות הפכה השמלה המלוכלכת של זואי לשמלה מפוארת, נעליה המרופטות הפכו לסנדלי זכוכית, הדלעת הגדולה, שזואי רוקנה רק יום קודם לכן, הפכה לכרכרה מפוארת, ארבעת העכברושים- לסוסים, והכלבים- למשרתים. "תזכרי" אמרה רייני הפיה. "כל זה ישאר רק עד שהשעון הגדול יצלצל חצות. אחר כך- הכל יעלם". זואי נכנסה לכרכרה, הדהירה את הסוסים ותוך דקות הייתה בבנין העיריה. ברגע שנכנסה זואי לתוך האולם, כולם, כולל הנסיך מקס, תהו מי היא הנסיכה היפהפיה הזאת. הנסיך מקס התאהב בנסיכה ממבט ראשון, והם רקדו עד שהפעמונים צלצלו שתים עשרה פעמים. אז זואי יצאה בריצה מבניין העירייה, והתכוונה לרכב הביתה במהירות. אבל מה, אחת מנעליה של זואי נפלה מרגלה בזמן שרצה, והיא שמה לב מאוחר מדי.
ביום הבא, הנסיך מקס ציווה על משרתו, מונדו, לקחת את הנעל ולמדוד אותה על כל נשות העיר. כמובן שבסוף מונדו הגיע גם לביתה של זואי. אלכסיס ניסתה למדוד את הנעל, אך היא הייתה קטנה מדי. כשדול ניסתה למדוד אותה, היא הייתה קטנה מדי. אז זואי ביקשה למדוד גם היא את הנעל, ולעומת האחרות, הנעל התאימה לה. אז הובאה זואי לבניין העירייה, הנסיך מקס ישר זיהה אותה והם התחתנו וחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. |
|
