|
המיקמקית שלגיה
|
02/12/2013 |
מזמן מזמן בחורף קר, הרחק מכאן, נשארו פתיתי שלג לבנים על אדן החלון של המלכה. ישבה המלכה אצל החלון ורקמה הביתה הביטה בשלג הצחור והנה נדקרה אבעה מן המחט שלש טפות אדומות של דם צנחו על השלג. מה יפה האדם עם הלבן בתוך שחור הליל אם תולד לי ילדה , מי יתן ותהיה לבנה כשלג, אדמה כדם, ושחורה כליל. כך דברה לעצמה המלכה. ואמנם נולדה לה ילדה עורה צח כשלג, לחייה אדומות כדם, ושערה שחור כליל. קראה לה המלכה שלגיה כי לבנה היתה כשלג. אבל לרוע המזל, מתה המלכה, והמלך. אביה של שלגיה, התחתן עם אשה אחרת יפהפיה וקנאית. היא לא היתה מוכנה לשמע, שיש בעולם מישהי יפה כמוה. היתה למלכה מראת פלאים. היתה המלכה מביטה במראה ושואלת; מראה מראה ספרי לכלם מי האשה היפה בעולם. היתה המראה משיבה תמיד: אץ מלכתי היפה מכלן והמלכה הקשיבה והיתה מאשרת. היא ידעה כי המראה רק אמת דוברת בינתים גדלה שלגיה התינקת והפכה להיות ילדה יפהפיה עורה צח כשלג לחייה אדומות כדם, ושערה שחור כליל. והנה יום אחר, כאשר שאלה המלכה כדכה את המראה, מראה מראה שעל הקיר מי יפה בכול העיר ענתה המראה: את המלכתי יפהפיה אך למען האמת יפה ממך היא שלגיה. כעסה המלכה כעס רב, היא ידעה שהמראה לא משקר, ובעצמה ראתה איך שלגיה מתבגרת והופחת לנגד עיניה ליפהפיה זוהרת. המלכה לא מצאה שקט לנפשה. היא התפוצצה מקנאה והמראה חזרה שוב ושוב על המשפט הנורא. את מלכתי, יפהפיה, אך יפה ממך היא שלגיה. כל כך קשה היתה עליה הקנאה, עד כי קראה לציד וכך צותה: קח את שלגיה אל היער והרג אותה!
(חלק ב אני ישלח בקרוב מקווה ליזכות ) |
|
