|
ביצת המינימיקים שהתחפשה
|
12/05/2014 |
היה הייתה ביצת מינימיקים שלא רצתה להיות ביצה, מפני שלא ידעה לא לעמוד, לא לקפוץ ולא ללכת, וכל הזמן הייתה רק מתגגלת ומתהפכת.
יום אחד פגשה הביצה בכדור פינג פונג ואמרה: "אנחנו כל כך דומים, שנינו עגולים ולבנים, בוא נתגלגל יחד!"
אבל הכדור פינ פונג היה ריקת וגאוותן.
- "אני קופץ ואני רץ, ואת רק מתגלגלת!" אמר וקפץ מעל הביצה הנבהלת.
פגשה הביצה בבלו8ן ואמרה: "אנחנו כל כך דומים שנינו עגולים בוא נתגלגל יחד."
אבל הבלון היה מנופח ורודף רוח ובכלל לא רצה לענות. הוא נמשך לו למעלה ועלה ופרח לו משם הלאה.
התגלגלה הביצה לבדה וחשבה לה: "מה אפשר לעשות? מה עוד אפשר לנסות? איזו צורה מוזרה יש לי ממש צרה צרורה. האם בכל העולם הגדול לא אמצא לי חבר?"
פתאום היה לה רעיון נפלא: היא תתחפש למשהו אחר!
היא התחפשה לפרח אדום: צבעה את פניה בצבע אדום, הדביקה סביבה עלים כחולים וזהו!
- "איזה פרח משונה", אמרה ילדה.
"הוא חלק וקירח ובכלל אין לו ריח."
- "הוא בכלל לא פורח, הוא סתם ביצה" אמר לה ילד אחד.
ושניהם הסתלקו בריצה.
עכשיו התחפשה הביצה לפטריה, אומנם קצת שמנמונת אבל מאוד נחמדה. עמדה לה בצד קצת נפחדת.
הפטריות הביטו בה בתימהון: "לביצה החדשה יש קליפה קשה ורגל עבה, מתנדנדת!"
וכך הבינה הביצה שלה קשה לחיות, אם היא רוצה להיות לא היא, אלא אחת הפטריות.
ובכל זאת ניסתה מחדש: התחפשה, והנה היא כד! היא התקשטה בפסים והדביקה לעצמה צוור ושתי ידיות.
אבל חתול שעבר שם שאל: "מה זה? האם אתה כד? ובכלל, אין לך פתח אי אפשר לשמור בך חלב, דווקא חבל!"
מה אפשר לעשות?
התחפשה הביצה לליצן: חבשה מצנפת עם גדיל וציירה על עצמה: גבות, עיניים, אף וצחוק.
- "אינך מצחיקה" אמרו לביצה, " מזהים אותר מרחוק."
אז ניסתה הביצה תחפושות אחרות: התחפשה לסל, לשעון, לתפוח ואפילו לסתם מעגל מציור בגיר על הלוח.
אבל שום דבר לא הועיל, כולם זיהו אותה מיד.
- "את סתם ביצה מחופשת!" אמרו לה.
גם אמה שלה, המינימיקית הכירה אותה ובגעגועים לה אמרה: "איפה היית ביצתי שלי? כבר מזמן רציתי לשבת עלייך ולדגור, כמובן."
ענתה הביצה: "אמא אינני רוצה, תני לי להתגלגל בעולם."
- "אולי בפעם אחרת, ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם." אמרה המינימיקית ודגרה עליה. פתאום הייתה הביצה בחום ובחושך והייתה מוכרחה להמתין. אבל למי?
יום אחד הייתה לה הרגשה מוזרה, משהו נעבה וזז בה וזע בה.
היא התרגשה"
- "מה קורה לי אמא?"
לא שקטה ולא השלימה.
- "אני כבר לא אני!" צייצה.
"אני כבר לא ביצה."
"משהו מנסה בי לפקוע, לפתוח, לפרוח!"
- "כמובן" אמרה אמא, :כמובן!:
"סוף סוף אתה,
אתה מינימיק, תינוק, אפרוח!" |
|
