|
הג'וקר הכפול חלק 3
|
היום |
הג'וקר הכפול – חלק 3:
"הוא רואה אתכם גם כשאתם שותקים."
הקלף השחור שכב על השולחן בחדר הריק.
בלי ציור. בלי ג'וקר.
רק כיתוב אחד, מוזהב:
> "אתם כבר בפנים."
"השאלה היחידה היא – אצל מי."
אמה שלפה את הקלף בזהירות. הוא לא הרגיש כמו נייר רגיל.
יותר כמו... עור.
היא קיפלה אותו, הכניסה לכיס, ובלי לומר מילה – כולנו עלינו חזרה לכיתה.
השיעור התחיל. מתמטיקה. שוב שברים.
אבל לאף אחד מאיתנו לא היה ראש למספרים.
ניקה ודין ישבו יחד.
שקטים.
אבל הדפים ביניהם לא הפסיקו לזוז.
פתק ראשון:
> "למה הדלת הייתה כבר פתוחה?"
פתק שני:
> "אני חושב שהוא מחכה לנו שם כל הזמן."
פתק שלישי:
> "מי זה בכלל הוא?"
ואז – המורה עצרה.
> "ניקה. דין.
אם השיעור פחות חשוב לכם, אולי תלכו להירשם במזכירות?
או שפשוט תפריעו בשקט?"
כולם צחקו.
אנחנו קמנו.
אבל אז, כשעברנו את המסדרון לכיוון המזכירות –
העולם השתתק.
לא כמו שקט רגיל.
שקט של ריק.
של חור.
של משהו שנושם קרוב מדי, אבל אתה לא רואה אותו.
ואז – זה הגיע.
הקול.
לא הג'וקר.
הכפול.
> "הם לא ישמעו אתכם."
"אבל אני כן."
"אל תחזרו לכיתה."
"עכשיו המשחק מתחיל."
ניקה הסתכלה בדין.
הוא הסתכל בה.
והעולם שוב התחיל לזוז.
חלק שלוש?
|
|
מוקדש
לכולםוגםלג'וקרהכפולשמגלהאתעצמו! | |
|
|
