|
פרק 3 | בחירה, מחשבה, מעשה
|
לפני 2 ימים |
עיניי התבוננו עוד רגע בדלת. לא זזתי ממקומי.
"בחירה?" חזרתי אחר המילה בהרמת גבה, תוהה מה זה בכלל אומר.
"איפה אני בכלל?" לחשתי לעצמי וחגתי סביבי פעם נוספת. הכול היה לבן. שום זכר לחדר שהייתי בו קודם.
הדלת הזו – היא הדבר היחיד שהיה שם. כאילו קוראת לי. מושכת אותי אליה.
עיניי חזרו להתמקד במילה שעליה.
לקחתי נשימה עמוקה, אגרפתי את ידיי והנהנתי.
"אוקיי... מה כבר יכול לקרות?" שאלתי את עצמי, מנסה להסדיר את קצב הלב המופרע שלי.
צעדתי קדימה.
עיניי נעולות על הדלת. על המילה. הלב שלי ממשיך לזנק.
עוד צעד, ועוד אחד, עם כל פעימה – עד שלבסוף עמדתי מולה.
בלעתי רוק. עיניי ירדו לאט לעבר הידית המוזהבת. היא נצצה, כאילו קוראת לי.
לא נגעתי בה עדיין.
לא ידעתי מה משמעות המילה "בחירה", מה אני עושה כאן – ואפילו לא איך הגעתי לכאן.
לקח לי רגע ארוך להחליט.
האם לפתוח את הדלת?
או אולי לנסות לחפש פתח אחר?
אבל עם כל רגע שחלף, זה היה ברור: מה שלא נמצא מאחוריה… זו הדרך היחידה החוצה.
לקחתי נשימה עמוקה והרמתי את ידי בהיסוס לעבר הידית. הלב שלי האיץ עוד יותר.
נשכתי את שפתי התחתונה, וכשכמעט נסוגתי – הנחתי את ידי עליה.
למרבה הפתעתי, היא לא הייתה קרה.
המתכת הייתה חמימה. כמעט חיה.
הוצאתי נשימה רועדת, עיניי ננעלו על הידית עוד רגע. ואז לחצתי.
אבל –
הדלת נותרה סגורה.
והמילה שעליה… השתנתה.
שלוש מילים חדשות הופיעו בזה אחר זה:
"בחירה. מחשבה. מעשה."
"מה…?" זו הייתה המילה היחידה שנפלטה מפי.
עיניי ננעצו בשלושת המילים, שנראו כמו קוד.
"מה זה אומר בכלל?" שאלתי, לא בטוחה את מי.
ניסיתי ללחוץ שוב על הידית –
המילים הבהבו באדום, וקול צפצוף חד נשמע. כאילו הדלת מזהירה:
לא לפני שתביני.
"מה זה אומר בכלל?!" רטנתי לעברה, כאילו תוכל להשיב.
בעצבים ניסיתי שוב. ושוב.
בכל פעם – צפצוף.
ובכל פעם – המילים ממשיכות להבהב.
לבסוף נאנחתי בייאוש, התיישבתי עם גבי אל הדלת, וקברתי את פניי בין ברכיי.
"מה אני אעשה עכשיו?" לחשתי לעצמי.
הייתי בטוחה – אני תקועה פה. אולי לנצח.
השתרר שקט.
שקט מתיש.
ואז הרגשתי –
הדלת שמאחוריי החלה להתחמם.
הלב שלי החסיר פעימה.
קפצתי על רגליי, הסתובבתי בבת אחת –
ועל הדלת, מתחת לשלוש המילים, הופיע לפתע משפט חדש.
משפט… ששינה את הכול.
המשך יבוא... |
|
