|
מונדו הסיפריה
|
05/03/2014 |
יום אחד,
לסיפריית מיקמק סיטי,
בא מונדו.
הוא עבר ליד מיק-דלפק ההשעלה, ונעלם בין קונניות הספרים.
סאני הספרן רץ למיסרד של הספרנית הראשית.
"גברת מיקה!"
הוא צעק.
"אסור לרוץ"
שאלה מיקה
היא הקפידה מאוד על כללי ההיתנהגות.
"אבל יש אריה!"
אמר מר סאני.
"בסיפריה!"
"האים הוא עובר על אחד הכללים?"
שאלה מיקה.
"אה, לא" אמר מר סאני. "ממש לא." "אז תניח לו."
המונדו שוטט לו בסיפריה.
הוא ריחרח את כרטיסיות הספרים.
הוא חיכך את רושו באוסף הספרים החדשים.
אחר כך,
הוא הגיע לפינת ה"מיק-סיפור" והלך לישון.
המיקמקים בסיפריה לא ידעו מה לעשות.
לא היו כללים בנוגע למונדואים בסיפריה.
כאבור זמן קצר,
הגיעה שעת "מיק-סיפור".
מספרת הסיפורים ניראתה מפוחדת,
אבל קראה את שם הספר הראשון בקול רם וצלול.
המונדו הרים את ראשו.
המספרת המשיכה ליקרוא.
המונדו נישאר לכווול הסיפורים,
עד שניגמרה שעת "מיק-סיפור".
"שעת סיפור ניגמרה",
אמרה לו ילדה קטנה בשם זואי.
המונדו היסתכל על המיקמקים הקנטנים.
הוא היסתכל על מספרת הסיפורים.
ועל הספרים הסגורים.
ואז הוא צרח בכל רם מאד:
"עוד סיפוווווווווווווווור!!!!"
מיקה רצה לאיזור.
"מי צועק!?"
היא דרשה לדעת.
מר סאני גילה לה את התשובה.
"אם אתה לא מסוגל לישמור על השקט,
כדאי שתלך. אלה הכללים!"
המונדו גימגם,
"עוד... סיפור...".
הוא נישמע לא ממוקמק בימיוחד.
"אם הוא יבטיח ליהיות בשקט, הוא יוכל לבוא לשעת "מיק-סיפור" מחר?"
שאלה זואי הקטנה.
"כמובן!", הייתה התשובה.
"ישששששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!"
צהלו המיקמקים החמודים והצעירים.
למחרת חזר המונדו.
"באת מוקדם",
אמרה מיקה.
"שעת "מיק-סיפור מתחילה רק ב3.
טוב, אם כך, אולי תעזור לי במשהו."
אז הוא ניקה את האבק מהאנציקלופדיות. למחרת הוא שוב בא מוקדם, וליקק את המעטפות למיקמקים הלא אחריים, ששככו להביא ספרים בזמן.
אחרי מיק-שבוע,
ואולי מיק-שבועיים,
המונדו התחיל לעשות פעולות בלי שהתבקש.
הוא עזר, ועזר,
עד שעת "מיק-סיפור".
בהתחלה,
המיקמקים חששו מהמונדו.
אבל כעבור כמה זמן,
התרגלו אליו,
וחשבו שבילעדיו,
אי אפשר.
זה עיצבן את מר סאני.
הרי קודם לכן הסתדרו מיקצוין.
יום אחד,
המונדו כבר עזר המון,
אבל היה זמן על הסיפורים.
"יפה מאוד." שיבחה אותו מיקה,
"כך רק ספר לדלפק ההשעלה."
אך לה לא הגיעה לספר, נפלה ושברה את היד הימנית.
"אח!" אמרה מיקה.
"מונדו, תביא את מר סאני."
המונדו רץ להביא את נמר סאני.
"אסור לרוץ!", קראה מיקה.
המונדו ניסה להגיד למר סאני שיש בעייה, אבל הוא היתעלם מימנו.
אז המונדו צרח את הצריחה הגדולה ביותר שצרח אי פעם:
"בואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!"
"אתה לא שומר על הכללים!" התנשף מר סאני. ומיד אחר כך הכל ללכת מהר למיסרד של מיקה. המונדו ידע מה זה אומר. הוא היסתובב ביאוש, ויצא.
כאשר בא מר סאני למיסרדה של מיקה, הוא לא ראה אותה. "מיקה!" הוא קרה.
"ליפאמים" אמרה מיקה "חייבים לא לישמור על הכללים. אפילו בסיפריה. עכשיו, תזדמין לי בבקשה רופה ממקמק. אני חושבת ששברתי את היד הימנית.
מר סאני רץ להזמין רופה.
"אסור לרוץ!" קראה מיקה.
למחרת, הכל חזל לקודמתו. אבל לא בדיוק.
היד הימנית של מיקה, אכן נישברה, והרופה אמר לה לא לעבוד יותר מידי קשה. היא חשבה שהמונדו יעזור לה, אבל הוא לא בא. גם לשעת סיפור. וגם ביום שלמחרת, שלמחרת ולמחרת.
ערב אחד פנה מר סאני לצאת, אבל שינה את דעתו. הוא ניכנס למיסרדה של גברת מיקה.
"לעזור לך במשהו, לישני שאלך?" שאל אותה. "לא, לא תודה." אמרה מיקה. הקול שלה היה עצוב מאוד.
מר סאני יצא, אבל לא הלך הבייתה. הוא חיפש את המונדו. בסוף, חזר לסיפריה. שם ישב המונדו והביט פנימה.
"יש כלל חדש." אמר לו מר סאני. "שאומר שמותר ליצעוק, אם רוצים לעזור." המונדו הביט עליו ברגש, אבל הוא כבר הלך.
יום למחרת, ניכנס מר סאני למיסרדה של מיקה.
"מה קרה?" שאלה מיקה, בקולה החדש.
"רציתי שתדעי" אמר מר סאני "שיש מונדו, בסיפריה." מיקה רצה בבמיזדרון לאבר המונדו.
"אסור לרוץ!" קרה מר סאני.
מיקה לא שמעה.
ליפאמים, יש סיבה לא לישמור על הכללים, אפילו בסיפרייה. |
|
