|
מתחת למדרגות / סיפור לכתב אורח
|
לפני 13 ימים |
מתחת למדרגות / סיפור לכתב אורח
*הסיפור הזה לא אמיתי, כך גם שמות הדמויות והמעשים*
7:15, יום רביעי -
"קומי!" בניסיון העשירי של אמא שלי להעיר אותי, התעוררתי.
הלכתי לחדר האמבטיה והסתכלתי על עצמי. ילדה בכיתה ו', שיער בצבע חום בהיר ועיני דבש.
"נ-ו-ע-ה! אני צריך את האמבטיה!" אח שלי, רון, קרא. וואו, אין לי רגע לבד!
שמתי חולצת בית ספר, נעליים, ארגנתי מערכת ויצאתי ב.. 7:50. אוקיי, אני אספיק.
התקדמתי לעבר השער, כשבזווית עיני אני רואה את המנהלת + המורה מתקדמות. רצתי מהר והגעתי לפני המורה.
"מה לוקח לך כ"כ הרבה זמן?" יעל, מי שיושבת לידי, שאלה אותי. רק אח אחד מעצבן ושעון שמתקדם במהירות לא אפשרית ו- "כלום.. סתם קמתי מאוחר," עניתי.
"את באה לשחק איתנו?" שאלה אותי יעל כשהצלצול בישר על הפסקה.
"לא, יש לי עיסוקים אחרים," עניתי.
פתחתי את הרוכסן של התיק והוצאתי מחברת ישנה ומקומטת. "הגיע הזמן לפענח אותך." אמרתי.
10:15, יום ראשון -
"נועה, מה הקטע?" שאלה אותי יעל באחת הפסקות.
"איזה קטע?" השבתי בשאלה.
"את לא משחקת איתנו בהפסקות, כבר 3 ימים! אפילו ביום הולדת של מאיה, ביום חמישי, היית מרוכזת באיזו מחברת מקומטת, ובכלל לא השתתפת! מה הקטע?!" אמרה בכעס..
"בסדר," נאנחתי, "אני אספר לך,"
ויעל חייכה בשביעות רצון.
"הכל התחיל בזה שבאתי הבייתה. בלובי, אצלנו, יש לוח מודעות. עד שהמעלית הגיעה, בכל זאת 12 קומות, הסתכלתי בלוח המודעות. לפתע צדה את עיניי מודעה משונה." התחלתי לספר.
"נו, מה זה היה?" יעל הייתה במתח.
"מודעה על הזמנה לגלריה לאספנים או משהו כזה... ואני לא הבנתי - יש לנו אספן בבניין? ואם כן, למה לא לשים אצלו בבית? ואז עליתי הבייתה."
"רגע, באיזה יום זה היה?" שאלה יעל.
"שלישי," עניתי.
"היום הזה שאמרת שיש לך משהו דחוף, דחוף - ובגלל זה לא יכולת לבוא איתנו לקנות מתנה למורה? זה היה הדבר? אבל אמרת שזה בכלל לא עניין אותך." שאלה יעל, קצת באכזבה. בכל זאת, היא קיוותה שנלך ביחד לקנות את המתנה למורה.
התביישתי, למה לא באתי לקנות איתה? היא בהחלט התאכזבה, ועכשיו עוד יותר, שגילתה שהמשהו הדחוף - דחוף זה איזו מודעה משונה...
"תראי למה זה עניין אותי," אמרתי לה. קיוויתי שהיא תתלהב, ושתעזור לי לחפש...
"נו, אז תמשיכי!" צדקתי. יעל הסקרנית חזרה.
"אז עליתי הבייתה וסיפרתי לאמא שלי על המודעה. ואז היא הפתיעה אותי ואמרה - שהיא שמה את המודעה!"
"רגע, מה? אמא שלך היא לא טבחית במסעדה שמול הקניון?" יעל לא הבינה.
"כן, תכף תביני למה." עניתי והמשכתי.
"שאלתי אותה למה היא שמה את המודעה, ואז גיליתי שדוד שלי, הוא אספן - חובב, אז הוא ביקש ממנה לתלות. בקיצור, היא אמרה לי גם ללכת. היא אמרה שיש דוכני הסבר לילדים, ושאני אוכל ללמוד מזה הרבה. בכל זאת, זה לא רחוק. אז הסכמתי. והגעתי. זה היה באותו יום.
כמובן, פגשתי את דוד שלי, שהסביר לי על פריטי האספנות, ואז הלך להרצות לקבוצת אנשים ואני הסתובבתי בגלריה (- איפה שמציגים יצירות /פריטים.) פתאום קלטתי ציור, כנראה פריט אספנות, שהיה העתק של תבליט על הבניין שלנו. הבניין שלנו הוקם לפני כמה שנים, וזה פריט אספנות. אז מה הקשר ביניהם?
התקרבתי וקראתי את שלט ההסבר היה כתוב שם ש- 'הסמל הזה היה סמלה של משפחת בונהלן, משפחה של בנאים וקבלנים עוד מהמאה שעברה. האגדה מספרת שהם החביאו כמות כסף די גדולה בבנין עם הסמל שלהם, כלומר בנין שנבנה על ידם, ויש מספרים שהם נתנו את הכסף לקבלנים אחרים, שיבנו היום, בימינו, בניין עם תחריט כמו שלהם, ויחביא מתחת למדרגות את כמות הכסף...' אמרתי לעצמי - וואו! מוחבא אצלי בבניין כסף ואף אחד לא יודע מזה? אני אוכל לקבל אותו! אקנה את הטאבלט שתמיד רציתי ואת -"
"ואיך תדעי שזאת לא מתיחה?" שאלה יעל, והעירה אותי מחלומותי על מכונת גלידה שלא נגמרת ופיצה עם כל התוספות שבעולם. "כי יש לנו מדרגה רופפת בכניסה למחסן, מתוך שלוש מדרגות. עם הסמל... הוצאתי אותה, והחזרתי אותה בעזרת אבא שלי (הוא כמובן לא ידע למה זה) ומצאתי את הרמז הראשון למדרגה הנכונה." אמרתי והוצאתי את המחברת שמצאתי.
13:35, יום שני - את האמת, שחוץ מכמה משפטים בעברית ובאנגלית, לא הבנתי כלום מהמחברת. הכתב היה מסורבל ונכתב במהירות. "תראי לי את המחברת," אמרה לי יעל כשחזרנו מביה"ס. היא הייתה שותפה לסוד. "אבא שלי הוא גרפולוג, כלומר מנתח כתבי יד. הכתב פה נראה ממש קשה לפענוח, אז אולי הוא יוכל לעזור." הסכמתי. יש ליעל רעיונות מצוינים!
15:00, למחרת, יום שלישי
לקחתי במזלג חתיכות פסטה מצופות ברוטב עגבניות וחשבתי על המחברת ועל הכסף, כשלפתע דפיקה בדלת העירה אותי מחלומותי.
קמתי לפתוח ומי הייתה בדלת? - יעל! אבא שלה פענח את הכתב והנה, התעלומה עומדת להיגמר.
"לאיש היקר, שימצא את הכסף. אנחנו עומדים לבנות, או לבקש מבנינו לבנות, בית עם סמלנו. בבית הזה, במדרגה מספר 25, תהיה גומחה קטנה בקיר. ושם, ימצאו 400 שקלים! כיאה למדינה בראשית הקמתה, בשנת 1954, 400 שקלים הם סכום כסף מאוד יקר. נקווה שהמוצא / המוצאת יתרום חלק, לעשות לפחות מעשה טוב אחד."
וואו, זה מה שהיה כתוב?
"אבל.. נועה.. 400 שקלים של פעם זה שונה מ400 שקלים של היום... זה אפילו פחות.." אמרה יעל.
"לא, זה אפילו יותר." ממה שלמדתי מהאספנים, כסף מפעם, בערכו הכספי, יכול להיות נמוך. אך בערכו ההיסטורי, הוא יכול להיות מאוד גדול... ואיזה אספן ישמח לקנות אותו.. הסברתי את ליעל, ויחד ספרנו 25 מדרגות, מצאנו את הגומחה בקיר וקיבלנו את ה-400 שקלים! הדוד שלי היה מאוד מעוניין בהם, בגלל ערכם ההיסטורי, ושילם תמורתם 500 שקלים חדשים. מהכסף שקיבלנו, נתנו 150 לעמותות צדקה. הרווחנו מעשה טוב! כמובן שהתחלקנו בכסף, אני ויעל, והבנו, שלהרבה דברים אין ערך כספי, אבל יש ערך הרבה יותר גדול.
****************************************************************************
היי, חבר'ה, מקווה שאהבתם את הסיפור!
אשמח אם תכתבו לי על אילו נושאים תשמחו לקרוא. יכול להיות שהסיפור זה ספציפית לא טוב אבל סיפורים בנושאים אחרים יהיו טובים. ביוש!! :)
|
|
מוקדש
תולעי, הספרים, להארי, פוטר, ולשומרת, הערים, האבודות | |
|
|
מוגלי9988
