|
מתנה / פרק 2
|
לפני 17 ימים |
מתנה / פרק 2
קישור לפרק 1
"את פסימית כל כך." אמרה - קבעה דריה.
"מה זה פסימית?" שאלתי.
"אז הגינה הזאת לא שווה. דריה נותנת לי מתנה לא שווה. היום הולדת הזה לא שווה ובטח כולם לא אוהבים אותי." חיקתה אותי, במדויק, להפתעתי.
"בסדר. אני לא 'אקטר'... תגלי כבר למה באנו לכאן?"
דריה חייכה בחיוך צופן סוד. "בואי אחריי."
הלכתי איתה עד שהגענו לבניינים שאחרי הגינה. חלקם נטושים ומוזנחים, להיכנס אליהם זה כמו להיכנס לעיר רפאים. בתוך קובץ בניינים הייתה חצר פנימית גדולה. נכנסנו אליה.
"דריה, את בטוחה ש.. בטוח כאן?" אמרתי בחשש קטן.
"כן, אל תדאגי. אני באה לכאן הרבה." ענתה בקלילות. למה היא באה לפה הרבה? זה בוודאי לא שיפר את המצב רוח שלי.
"שלום, גברת ארגמן," דריה נופפה לאישה מבוגרת שישבה בקצה.
"תכירי, נאיה, זאת המורה שלי ב"תוכנית אקדמיה" שאני הולכת אליה." זה זמן טוב להגיד שדריה מאוד חכמה, ולכן הולכת לאיזה משהו של מתימטיקה יום בשבוע. קצת כמו מצוינות.
התקרבתי בביישנות לעבר האישה.
"בואי, אל תפחדי." אמרה לי.
"את הבת של תמר, נכון? הייתי מורה שלה גם." וואו! היא מכירה את אמא שלי!
היא סימנה לנו לעלות אליה. עלינו לדירה שלה, שלמרבה הפלא הייתה מרוהטת ומטופחת יפה ; ומכל עבר ניבטו אלינו ציורים מושקעים.
"את האמת, שכבר דיברתי עם אמא שלך..." אמרה גב' ארגמן, שהבנתי שקוראים לה אמיליה.
"כן, תכננתי את זה ביחד עם אמא שלך." הוסיפה דריה. תכננה? מה?
"בואי, היא ביקשה שאביא לך את זה." אמיליה הלכה רגע לחדר וכשחזרה הביאה קופסת קטיפה שחורה ודי גדולה.
"זה שלך." אמרה.
פתחתי את הקופסא ונדהמתי.
המשך יבוא...
_________________________
מקווה שאהבתם. יש עוד סיפורים בקהילה שלי!
כן, אני תולעת ספרים למי שלא יודע.
וגמרתי את כל הארי פוטר (הספרים!)
ואוהבת את שומרת הערים האבודות.
לפעמים אני אוהבת לקרוא ספרים מפעם, אבל כן בשפה גבוהה ועבים!
סיימתי את "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה. נשמע ילדותי אבל מבטיחה שלא.
|
|
מוקדש
ל כולם | |
|
|
חםקר
