|
מקדש החברות
|
לפני 15 ימים |
פרק 1: בלגן בבית
בוקר אחד לקראת פסח מיקמוקי התעורר וגילה שהבית מבולגן יותר מתמיד. אין ברירה, הגיע הזמן להתחיל בסדר פסח... ולא, לא סדר פסח שבערב פסח. אלא לאטרף נקיונות רציני בבית. "הנה השואב אבק .. מזה..? אין בטריה?? טוב, נאלץ לנקות בשיטה הישנה.. רק איפה שמתי את המטאטא שלי..." מיקמוקי מלמל לעצמו והחל לתור אחר המטאטא בכל הבית ולא מצא אותו אך מצא כל מיני דברים מעניינים אחרים בזמן החיפוש- את ברווז הגומי שאבד לו לפני שנים, צרור מפתחות ישן למחסן וגם הזמנה לחתונה של מיקיאוולי ומונדו- "וואו, שנים, הבית הזה באמת צריך חתיכת 'רענון' רציני... טוב איפה המטאטא הזה?-" בום בום בום טראח טראח טראח. רעשים מוזרים באו מכיוון הגינה. מיקמוקי יצא דרך השער הלבן אל גינת הירק שלו וגילה שהרעשים באים מכיוון המחסן. "אהההה כמובן, בטח השארתי אותו שם... אבל מה פשר הרעשים האלה..?"
פרק 2: מכתב מסתורי
מיקמוקי החל להתקרב למחסן בצעדים חרישיים בעודו מהלך בפחד הרעשים מהמחסן רק התגברו. בלב דופק על מתאיים מיקמוקי אחז בידית החורקת ופתח לאן לאט את דלת המחסן- "אייייייאננקקק..." הדלת חרקה ברעש נוראי- אמנם הרעשים שבאו מתוך המחסן פסקו מיד. "יש כאן מישהו?" קרא בקול מהוסס ורועד מיקמוקי אל המחסן הריק- אך לא נשמעה תגובה. "אוקי.. לפחות המטאטא שלי כאן! והנה גם יעה.. אבל רגע.. מה זה!" מיקמוקי הרים מהרצפה חתיכת נייר שעליה היה כתוב משהו בכתב נורא מוזר- זה נראה כאילו מישהו כתב את זה מלפני מתאים שנה וזה היה נראה יותר כמו חתיכת קלף מאשר חתיכת נייר. "לכבוד מיקמוקי בן מיקמוקית- זאת הזמנה חגיגית- לנשף פרעוני- כדי להגיע רק הגד את שמי- אני מקום בו קבורים המתים- לי חמש פינות ועשויה אני מאבנים עתיקות" קרא מיקמוקי את הכתוב על חתיכת הקלף ועל פניו הבעת בלבול וסקרנות. "אמממ.. מה כבר יכולה להיות התשובה.. לא אחרת מאשר- פירמידה!"
-בוםםםםם!
פרק 3- המקדש המסתורי
מיקמוקי מצמץ בעינו פעם אחת, ואז עוד פעם, ועוד פעם אחת כדי להיות בטוח שמה שהוא רואה נכון. כן, כנראה שהוא לא טועה. זה אמיתי. הוא לא ראה כלום. חושך מצריים! רק שחור שחור ועוד שחור. "מזההה לפני שניה היה צהריים עם שמש בשמיים ושיא החום ועכשיו יש רק חושך חושך מדבר של חושך, ים של חושךך- ואין אור!". מיקמוקי התחיל להבין שקורה פה משהו שלא רואים כל יום- קסם של ממש, שהביא אותו ל.. לאן בעצם? הוא החל לזחול על שש ולגשש בידיו באדמה שלפניו עד ש.. טראח!- מיקמוקי התנגש ב.. רגע.. יכול להיות שזה.. זה רגליים של מיקמק אחר! "קום!" אמר קול נמוך ועבה מעל מיקמוקי. "אוקי אוקי אני קם.. אבל.. מי אתה..?? אני לא רואה אותך!" מיקמוקי קם בזהירות ושלח ידיים לפנים ואז שם לב שהוא ממשש מה שהיה נראה כמו זקן ארוך ארוך ארוך. -פצשששצש!- להבה חמה ובוהקת פילחה את החשכה ולפיד נדלק. "שלום אני הגורו של המיקדש הזה, מיקדש החברות שבתוך הפרמידה המפורסמת של מיקמק. אני הזמנתי אותך לכאן! באתי לכאן כדי שתספר לי מה זה חברות!"
פרק 4 מהי חברות אמת
"מה זאת אומרת מה זה חברות.. אני קצת מבולבל" אמר מיקמוקי בצחקוק קל. "הרי למקדש הזה קוראים מקדש החברות! אתה לא יודע את משמעות השם של המקדש שלך??" הגורו המזוקן נאנח והשיב, "לא, אני לא יודע מה זה 'חברות'. כבר שנים שאני גר כאן לבד בתוך המקדש ומסביבי חבורה של מומיות מתות ותמיד תהיתי מה משמעות השם של המקדש שלי! אז קיוויתי שאולי אם אביא לפה מישהו מעולם המיקמק הוא יוכל לספר לי!" אמר הגורו והסמיק קלות. "נו מה, עכשיו הכל ברור! אתה כאן לבד באמצא שום מקום ואתה שואל אותי מה זה חברות... בוא, אני אראה לך מה היא! מה שמך?" שאל מיקמוקי את הגורו. "נעים מאוד שמי דונגו, דונגו שומרהמיקדשתאלפים." מיקמוקי צחק."נעים מאוד אני מיקמוקי חיחי חחח איזה שם משפחה ארוך יש לך.. אז תקשיב דונגו.. דבר ראשון חברות זה בעצם משהו שעושים יחדיו.. אתה לא יכול להיות חחבר לבד, חבר של עצמך זה נחמד וסבבה אבל אחרי הכל אתה חיו חברה- אדם שחי לבד מת לבד! ועוד איזה אחלה מקום למות בו.. חחחחח" דונגו הביט בתמהון על מיקמוקי. "אז מה שאתה בעצם אומר... שחברות זה חייב להיות... ביחד?". "כן כן- חברות זה יחדיו, זה להיות כנים אחד לשני, לעזור בעת צרה ותמיד להיות הדדיים וערבים זה לזה-" ברברברבגרררררר!!!!! מיקמוקי ודונגו הביטו מיד לאחור - אל כיוונם התגלגלה אבן ע-נ-קי-ס-טית! שיכלה לרמוס אותם בשניה! "רוץץץץץ!" קרא דונגו אל מיקמוקי ושניהם רצו ורצו ורצו בחושך, ובשלב מסוים דונגו מעד על אבנים קטנות בקרקע ונפל! מיקמוקי עצר מייד. האבן כמעט הגיע לדונגו! אבל חברים זה חברים, גם אם זה מישהו בן מליאנטלפים שנה שהביא אותו למקום לא מוכר. מיקמוקי לא חשב יותר מידי, הוא רץ אל דונגו, תפס בידו, משך אותו, ופתאום כמו נס! ראה גומחה בקיר- "לשם!!!!!!" והם רצו שניהם לשם ו... בררררקקרק... האבן עברה סנטימטר מאפם והמשיכה והתגלגלה במדרון... והם ניצלו! "יואווו אני כל כך חשבתי שאני הולך להפוך לפיתה!" קרא דונגו בפחד ועודו מסדיר את נשימתו. " תודה לך מיקמוקי! בזכותך אני עומד עכשיו על רגלי!" מיקמוקי קרץ לדונגו ואמר.. "בשביל מה יש חברים! חחחח... עכשיו הבנת מה זה חברות...?"
פרק 5- סוף טוב
"דונגו, תקשיב, מסוכן פה ממש במיקדש הזה שלך, וגם אני חושב שממש בודד לך פה, יש לי הצעה מגניבה. מה אתה אומר, שתעשה קסם, וכמו שהבאת אותי לפה תחזיר אותי לבית שלי ו... תבוא יחד איתי! אני יותר ואשמח לארח אותך אצלי!" מיקמוקי חייך וכך גם דונגו. "יאללה סבבה אין בעיה. רק מקווה שלא אסתנוור יותר מידי אחרי שנים של חיים בחושך... אוקי מוכן? אחת שתים שלוש וההה... איההההההה!!!!!!! אני רואה את האורררררר" נאנק דונגו כשהם נחתו חזרה במחסן של מיקמוקי וקרני השמש החמות חדרו מבעד לדלת הישנה. "טוב דונגו יקירי... יש דבר אחד ששכחתי לספר לך... אתה רואה את המטאטא הזה? " הושיט מיקמוקי לדונגו את המטאטא שהיה במחסן. "עוד מעט חג הפסח ואני בגט לג רציני עם הנקיונות השנה... לא תזיק לי קצת עזרה!" צחקחק מיקמוקי. "טוב... אתה יודע מה אומרים", אמר דונגו למיקמוקי וחיבק אותו חיבוק חזק- "בשביל מה יש חברים!"
סוף :)
|
|
2שתים1
