קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
הסוד של דודה ברכה
|
26/03/2019 |
פרק 1 - ההתחלה
כל פורים, כמו כל אחד אני אוהבת ללכת להרקדות ,לבית הכנסת ולסבא וסבתא שגרים ממש ממול.
אולם השנה קרה משהו אחר, השנה אבא ואמא החליטו לנסוע לאילת כי הם רוצים לנפוש, ככה אבא אמר לי לפחות אלף פעם. אחותי מיכל נשארה אצל סבא וסבתא כי היא קטנה ורגילה אליהם. אבל אותי? אותי הם השאירו אצל דודה ברכה. לא שיש לי משהו נגדה, אבל בנינו היא די מוזרה ומתנהגת לא כמו שרובם מתנהגים. ביום ראשון הוריי טסו, ונפרדתי מהם בחיבוקים ונשיקות. אבא הבטיח מתנה, אבל עדיין הייתי עצובה ,מאוד עצובה.
כעבור שעה סבא וסבתא אספו את מיכל לביתם, ואני חיכיתי בביתי לדודה ברכה שלא הגיעה והרגשתי נורא! לפתע מכונית עם ציורי ליצנים ורמקולים מעל הגיעה לקרבת הבית. הייתי בהלם כשראיתי את דודה ברכה, שהזמינה אותי להיכנס. היססתי אבל אז היא דחפה אותי פנימה בהתלהבות, והתחילה להפעיל את הרמקולים בשירי פורים כגון: "ליצן קטן שלי.." "הבה נרעישה" וכדומה. ואני, אני חייבת לומר שאני כל כולי רעדתי בגלל שני דברים:
הראשון, שדודה שלי נראתה שמחה והאנשים בחוץ הסתכלו. זאת רק אני או שדודה שלי מפדחת אותי...
הדבר השני, שדודה שלי הייתה בעננים ואני תקועה פה, ועוד שניה בלי לשים לב היא תעשה פה תאונה!
פרק 2 - הבית של דודה ברכה
הבית של דודה ברכה נמצא ביישוב קטן ונחמד, אבל כשראיתי את הבית נבהלתי!
הבית יחסית היה קטן ,וכשנכנסתי פנימה ראיתי ממול הספות במקום טלוויזיה ספר, ספר? ספר!
"מה זה אמור להביע, לפחות יש לך מחשב?" שאלתי את דודה ברכה. היא הסמיקה קלות,והסבירה
"מה פתאום! זה מקלקל את אווירת החג! דאגתי שיפנו אותו מפה כדי שלי ולך יהיה זמן איכות יחד".
דודה ברכה קרנה מאושר ואני קרנתי מאורות שזהרו באוטו.
כל הנסיעה ישבתי עם ידיים שלובות, ציפיתי שיקרה נס ושאני נמצאת בחלום אחד גדול.
בבית של דודה ברכה היו תמונות מטושטשות על הקיר, ובכולם דודה שלי הייתה לצד הדמות בתמונה. היה חתום על כל אחת מהתמונות חתימה של האדם שנמצא בתמונה, והצלחתי כבר לקרוא את כולם.
ראיתי את החתימה של דוד בן גוריון, יעל ארד, גולדה מאיר, אריק איינשטיין ואייזיק ניוטון!..
אייזיק ניוטון??? כיצד זה יכול להיות ?
אייזיק חי לפני יותר משלוש מאות שנה! איך היא הצטלמה איתו?! מלא מחשבות נדחקו לי למוח, ניסיתי להוציא אותם מהראש אבל הם פשוט נחו שם בתוך ראשי והתרוצצו. זה בטח פוטושופ, גמגמתי.
פרק 3- בדרך לגילוי מפתיע
ישבתי בהרהור על יד הציור. הבטתי על דודתי, היא חייכה חיוך רחב בתמונה, ולצידה הופיע אייזיק ניוטון, שחושף שיניים לבנות ועיניים צוחקות. דודה ברכה ישבה במרפסת וקראה עיתון. התקרבתי אליה במבט נחוש ונתתי לה דחיפה קטנה בכתף. היא הסתובבה אליי.
"כן חמודה שלי ,אמרה דודה ברכה, בדיוק סיימתי לקרוא כתבה על זברה שבמקום פסים שחורים ולבנים היו לה פסים ורודים וטורקיזים! חה חה! מה רצית?". את כל המשפט הזה היא אמרה מאוד מהר.
" דודה ברכה רציתי לשאול אותך , את במקרה מכירה את אייזיק ניוטון?"
מבטה של דודתי בפעם הראשונה הרצין. שפתיה נשמטו, והגבות שלה היו מורמות בפליאה. ציפיתי שהיא תכעס אבל במקום זה היא עשתה משהו יותר גרוע. התעלמה ממני.
"כן חמודה, אממ.. אולי את רוצה תפוזים? קניתי אתמול תפוזים נפלאים מהפרדס של מוטי! חה חה חה!". נרתעתי מדודתי מעט ושאלתי אותה שוב "אולי יש לך בכל זאת יודעת מידע עליו?". דודה ברכה קמה מהכיסא ושמה עליי את ידה, היא שמה את ידה על כתפי וליוותה אותי לחדר אחד עם ערימת ספרים ישנים ובלויים.
הוצאתי את הפלאפון מהכיס, "אוף! דווקא עכשיו אין לי סוללה!". דחקתי את הפלאפון של בחזרה לכיס. השעה הייתה 14:46 .היה לפניי עוד יום ארוך. החלטתי לברר כיצד דודתי הצטלמה עם דמות שחיה לפני מאות שנים. דודה שלי נרדמה בחדרה. נחירותיה היו נוראיות. ירדתי בשקט למטה, הסתובבתי בתוך הבית ומצאתי את התמונה שלה עם גלילאו. הורדתי אותה מהקיר, עיניי התרחבו! היה שם תו קוד בעל ארבעה מספרים.
ניסיתי לפצח את הסיסמה ו הזנתי 3784 אך התו היה שגוי, אז ניסיתי 8204 ואף הוא היה שגוי.
"אוף! אני חייבת לנסות לפצח את זה!" כעסתי.
פרק 4- מכונת הזמן הסודית
לפתע שמתי לב לסדר של הספרים על ארון הספרים הגדול. במדף הראשון הונחו חמישה ספרים, על המדף השני הונחו 3 ספרים , על המדף השלישי הונח ספר בודד ועל המדף האחרון הונחו שבעה ספרים בערימה גבוהה.יתהתרגש והקלדתי את הקוד : 5317 ! כפלא אורות ירוקים יצאו מתוך תו הקוד והוא נפתח, בתוכו ראיתי עוגיית שוקולד ציפס מפתחות ומפה! מה?!.
לקחתי את המפה והבטתי בה. היה מסומן בה בלורד אדום זוהר חדר קטן שהיה ממוקם מתחת לרצפה. מה? זה אפילו לא הגיוני. התקרבתי לרצפה כמו הסימון במפה, ולפתע הרצפה בלעה אותי.
"הצילווווווו! הצילוווווווווווו!" אך צעקתי ללא הועיל.
מצאתי את עצמי במקום חשוך, הנה מתג האור! . החדר הואר. מולי ניצב מקרר ענקי עם פתח. היי מגניב! איפה האוכל?. נכנסתי לתוך המקרר, ולפתע דלתותיו נסגרו . ליבי עצר מלכת והרגשתי תקועה.
פתאום אני רואה את דודתי פורצת למקום אליו נכנסתי. היא צרחה עליי. "את נורמלית? זה נגמר בזה שהייתי בריתוק בחדר להמשך כל "החופשה".
הרגשתי רע עם זה שהכעסתי את דודתי, אך יותר רע שלא פיצחתי את המשימה.
ישבתי בחדר ועיינתי בתמונה של דודתי עם אייזיק ניוטון. בהיתי בתמונה וליטפתי אותה קלות. הכנסתי את ידי לכיס ומצאתי שם את עוגיית השוקולד ציפס שהייתה מאחורי הכספת. הייתי רעבה מאוד האמת. נגסתי בעוגייה ולפתע חשתי סחרחורת מטורפת. כאילו שואב אבק ענקי בולע אותי. הראיה שלי התערפלה ו.... אמצע הלילה עכשיו? מוזר!
פרק 5 – איפה אני?
קמתי בהתאוששות וראיתי את החדר אליו נכנסתי ,לפני שדודתי סילקה אותי משם. החזקתי את העוגייה בידי ושמתי אותה בכיס. לאחר מכן, קפצתי אל תוך המקרר הענקי, ששם הופיעו מחוגי מספרים. המחוגים כיוונו : 1900... 1800... 1700..1689ואז בום! המקרר נפתח לרווחה.
הכול נראה כל כך שונה! החזקתי עדיין את התמונה בידי. הרקע של התמונה תאם. אבל רגע, איפה אני?
הסתכלתי מסביבי. הכול היה נראה שונה לחלוטין, ולפתע ראיתי חבורה של אנשים שמנהלים דיון.
רצתי לעברם. "מה העניין?" ,צעקתי להם.
אחד מהם פנה לעברי והצביע על אדם צנום. "הוא... איש זה גילה כוח מיוחד שלא ידענו שקיים עד עתה!". יש מצב שאתה אומר לי איפה אני?". שאלתי וחייכתי חיוך מלאכי עם שתי גומות.
"סליחה?" ,הוא ענה לי במבטא אנגלי בולט והמשיך, "הננו בשנת 1689 והאדם הגאון הזה גילה כוח שלא הכרנו!" ,הוא אמר בשמחה.
.
פרק 6- אייזיק ניוטון בכבודו ובעצמו
ואז זה קרה ,ראיתי אותו. את ניוטון! רצתי אליו. "אתה הלורד ניוטון?", שאלתי בעיניים נוצצות. הוא הסתכל עליי מוזר. "יס?" הוא אמר את זה כמו שאלה. ואז הבנתי שלדודתי המוזרה יש מכונת זמן אדירה!
ואוווו! הייתי בשוק. "תגיד..." רעדתי והראיתי לו את התמונה של דודתי איתו.
הוא הביט בפליאה ואז קרא :"הו! חברתי האהובה! ברכה! איזה אישה מופלאה! את מכירה אותה?" . ואוו, בתור דודה מוזרה עיניו ממש אורו כששאלתי עליה. עניתי לו :"אני אחיינית שלה, הייתי אצלה החופש!". הוא הרצין ואמר, "גילית את מכונת הזמן", "אני מצטערת זה מסקרנות" , עניתי לו.
"כן, זה פרויקט שכבר מזה 200 שנה דודתך עובדת עליו!" הוא חייך.
לפתע אור אדום וחזק השתקף מתוך העוגייה שלי., וניוטון הסביר שזה סימן לכך שאני חייבת לחזור. "אכלי את העוגייה וחזרי לבית דודתך, לפני ש.." , ולפתע נפל לי האסימון !
רגע, "דודה ברכה עובדת על הפרויקט 200 שנה? אבל אנשים לא חיים 200 שנה "! אמרתי
ניוטון הסב את מבטו, ולפתע העוגייה שלי התחילה להתפורר.
"מהר! את חייבת לנגוס ולחזור לבית דודתך מהר!" צעק ניוטון.
"אבל מה לגבי המאתיים שנה?" שאלתי. "בהזדמנות אחרת ו... הכי חשוב שלא תגלי לאיש
על מה שקורה פה! זה יכול לסבך את דודתך בצרות!" "מהר" , צעק ניוטון.
נגסתי בעוגייה והגעתי כפלא לביתה של דודתי. דודה ברכה בדיוק ירדה מהמדרגות בעייפות מוחלטת. "סליחה על מקודם" ,לחשתי לה. "טוב חומד, רק פעם הבאה..." ,היא אמרה ואני כבר הבנתי.
אני חייבת לומר שאני כבר מחכה בקוצר רוח לבקר שוב את דודה ברכה, כי מי יודע מה עוד מצפה לי...
|
|
מוקדש
לכולם | |
|
|
|
|
|
|
|
|
6180
|
|
|
|
|
|
|
|
|
26/03/2019 15:56 |
נטלי481 |
3 |
|
ואוו!!! פשוט ואוו!! יש לך יכולות כתיבה מיוחדות שרק לסופרים בכירים יש!! תתעמקי בתחום את עוד תצליחי,בגדול!:) |
|
|
|
|
|
26/03/2019 15:45 |
פישקה11 |
2
|
|
יפה ממש! |
|
|
|
|
|
26/03/2019 15:45 |
מושקעהיום |
1
|
|
יאא מגיע לך כתב אורח את מושלמת ומדהימה וחברה מושית:) |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
