קהילה - סיפורים ושירים
555גורי
21

משימה חשאית לתחרות כתב אורח :) 26/06/2015

פרק ראשון- מי זה?
זה היה יום שישי רגיל לגמרי. קבעתי להיפגש עם חברתי מאיה במיקפה סתם לדבר ולקשקש. לבשתי חולצה שחורה עם נקודות לבנות וחצאית ורודה. קלעתי צמה בשערי ונפרדתי מאימא. יצאתי לדרכי שברקע אני שומעת את אימא צועקת "תיזהרי! את לא יודעת את מי את יכולה לפגוש שם!" הנהנתי בראשי והמשכתי בדרכי לבית הקפה. זה היה יום יפה למדי. השמיים היו בוהקים ואף לא ענן אחד הסתיר את הנוף. הציפורים צייצו כאילו זה היה במיוחד לכבודי. הגעתי לבית הקפה. הרגשתי נגיעה קלה בכתפי. הייתי בטוחה שזו מאיה! הסתובבתי כשחיוך גדול מרוח על פני אך זאת לא הייתה מאיה. מי זה? חשבתי לעצמי. למה הוא פנה דווקא אלי?

פרק שני- מחשבות.
הוא סימן לי לבוא אחריו. אני לא יודעת למה הסכמתי אבל הרגשתי שאני פשוט חייבת לבוא אחריו, להבין למה הוא בא אליי ולא אל מישהו אחר? כל הדרך הדהדו בי המחשבות אולי הוא מסוכן? אולי לא כדאי לי להמשיך ללכת אחריו... הייתי בטוחה שעליי לברוח משם אבל הרגליים המשיכו ללכת, כאילו לא אני שלטתי בהם. הוא היה נראה מוזר. הוא לבש בבגדים שחורים כאילו היה שייך לאיזשהו ארגון סודי. שיערו היה אסוף לקוקו נמוך שהגיע כמעט עד הכתפיים ועל עיניו עטה משקפי שמש שחורים. כל הדרך הוא שתק. אחרי רבע שעה הליכה שהרגישה כמו נצח הגענו למקום מוזר, כשלפתע יצא מתוך המעלית מישהו שהיה מאוד דומה לאיש הראשון.

פרק שלישי- מה זה המקום העצום הזה??
הם הובילו אותי למעלית והקישו קוד כלשהו ואז המעלית ירדה במהירות אדירה! כל הדרך למטה עצמתי את עיני מחשש שנתרסק. כשהמעלית עצרה הסרתי לאט את הידיים וראיתי משהו מדהים! זה היה מקום עצום עם המון מחשבים ורובוטים, כל מיני מסכים ענקיים והמון אבל המון מינימקים. כל מינימק היה שונה מהשני. ראיתי מינימק רק פעם אחת בחיים שלי וזה היה מדהים לראות כל כך הרבה בבת אחת! מינימק אחד ניגש אלי והסתכל עלי בעיניים גדולות ועצובות. הוא היה סגול עם כתמים ורודים. לא יכולתי להתעלם ממנו אז לקחתי אותו איתי בזמן שהאנשים הורו לי ללכת אחריהם.

פרק רביעי- המשימה
הגענו לחדר קטן יחסית עם שולחן ומאחוריו כיסא משרדי גדול מעור. הכיסא היה מסובב והאנשים התיישבו בכיסאות הקטנים שהיו בצידו השני של השולחן. המינימק שהיה חבוק בין זרועותיי התפתל קצת ואז קפץ מידי וחזר לשאר המינימקים. היססתי מעט אבל לבסוף התיישבתי בכיסא השלישי בין שני האנשים המוזרים. לפתע הסתובב הכיסא ועליו היה איש די שמן. הוא היה לבוש בבגדים יקרים. חולצה לבנה מכופתרת ועניבה שחורה עליה. הקרחת שלו הייתה כל כך מבריקה שיכולתי לראות את ההשתקפות שלי בה. האנשים המוזרים שישבו בשני צדדי נעמדו והצדיעו. האיש השמן הנהן בראשו ואז הם יצאו מהחדר. הדלת נטרקה בחוזקה. האיש על הכיסא הגדול פתח את פיו ואמר בקול עבה "יש לי משימה בשבילך." הוא הנמיך את קולו "במיוחד בשבילך".

פרק חמישי- זה לא בשבילי
"אני לא בנויה לדברים כאלה" אמרתי בקול ביישני. "אני לא אחת של משימות סודיות וכדומה". האיש קם והציץ דרך החלון הקטן שהיה ליד הדלת. אני חושבת שהוא בדק שאין שם אף אחד. "עוד לא שמעת את המשימה" הוא אמר תוך כדי שחזר למקומו. התכוונתי לענות לו אך הוא המשיך בדבריו. "אני סוכן חשאי." הוא אמר "האנשים פה בטוחים שאני עובד איתם אבל אני עובד נגדם. אני שייך לארגון להצלת המינימקים אך כמו שאת רואה כמעט כולם פה. האנשים שעובדים פה אוספים את כולם וכשהם יסיימו עם זה הם ישמידו אותם!". באמת לא ראיתי המון מינימקים בחיי חשבתי לעצמי. אולי האיש דובר אמת? ואם כן איך אני יכולה לעזור לו?

פרק שישי- הצלת המינימקים
"את בטח חושבת איך תוכלי לעזור לנו" הוא אמר כשחיוך הופיע על פניו. הנהנתי הראשי כשלפתע צלצל הטלפון שלי. זו הייתה מאיה. "שחכתי ממנה לגמרי!" אמרתי ונעמדתי כדי לצאת מהחדר. "חכי!" הוא אמר "את לא רוצה לשמוע את המשימה שלך?". נעצרתי לרגע וחשבתי מה יותר חשוב. הסתובבתי וחזרתי לשבת בכיסא. "המשימה שלך פשוטה מאוד." הוא אמר ונעמד "את בסך הכל צריכה לקחת מינימק אחד לביתך כדי שנוכל לעקב אותם. בזמן שהם יחפשו אותו אנחנו ננסה להבריח את כל המינימקים שפה למקום בטוח יותר." זה לא כל כך מסובך... חשבתי. "אם זה מה שיציל אותם אני מוכנה לעשות את זה." "מעולה." הוא פתח את הדלת. "תבחרי אחד וקחי אותו איתך. אבל נסי לעשות זאת בלי לגרור תשומת לב מיותרת." יצאתי ובחרתי את המינימק הסגול עם הנקודות הוורודות שניגש אלי מוקדם יותר. "זאת מרמלדה" הוא אמר ונופף לי לשלום.

פרק שביעי- מרמלדה מגיעה הביתה.
יצאתי מהמקום ועליתי במעלית כשמרמלדה מוסתרת היטב בתוך התיק שלי. רצתי הביתה וכשהגעתי לשם עליתי לחדר שלי וטרקתי את הדלת. הוצאתי את מרמלדה והנחתי אותה על המיטה. "את חייבת להיות בשקט" לחשתי לה "אני הולכת להביא לך כמה דברים כדי שתרגישי פה טוב". רצתי מהר למטה, אספתי כמה ירקות ופירות, קופסת קרטון וכמה שמיכות מהחדר של אימא. חזרתי לחדרי כשכל הידיים שלי עמוסות בדברים בשביל מרמלדה. סידרתי את השמיכות בתוך הקופסא ושמתי את מרמלדה בפנים. "הינה קצת ירקות" אמרתי ושמתי לה את המזון שהבאתי בתוך הקופסא. מרמלדה חייכה והתחילה לזלול את כל האוכל. ליטפתי אותה ושכבתי על המיטה שלי כדי לעכל את כל מה שקרה פה ואז נרדמתי.

פרק שמיני- הריב עם מאיה
התעוררתי בבוקר בהרגשה מוזרה, שגורל המינימקים מוטל על כתפיי. הטלפון צלצל. ידעתי שזו מאיה אבל מאגר התירוצים שלי לכך שלא הגעתי אזל. לבסוף החלטתי לענות הרי אני יודעת בדיוק מה יקרה אם אני לא יענה. אנחנו נריב וכנראה שלעולם לא נשלים. עניתי לה כשגרוני חנוק מדמעות מפחד ממה שמאיה הולכת לומר לי עכשיו. היא התחילה לנאום לי על מהי חברות ועל זה שאם לא מגיעים מודיעים. היא אמרה שהיא חיכתה לי שעה שלמה. ידעתי שאני לא יכולה לספר לה מדוע לא הגעתי אז פשוט שתקתי. שתקתי ונתתי לה לשפוך את הכל. בסופו של דבר היא אמרה שאם אני לא מתכוונת לענות לה אין טעם להמשיך את השיחה וניתקה. הרגשתי שעשיתי את הדבר הנכון כשלא סיפרתי אז איכשהו יצאתי מהשיחה הזו עם חיוך ובהרגשה טובה.

פרק תשיעי- אחרי חודש
עבר חודש מאז שקיבלתי את מרמלדה וכמעט ושחכתי למה היא אצלי. החיים שלי המשיכו כרגיל. הלכתי לבית ספר, נפגשתי עם חברים, אבל לא עם מאיה. כי אני ומאיה לא דיברנו מאז שיחת הטלפון הזו. חזרתי הביתה אחרי יום ארוך בבית הספר. כשהגעתי הביתה הבחנתי בבן אדם זר. הוא עמד עם הגב אליי אז לא הבנתי מי זה. פחדתי להתקרב אך כנראה שהוא שמע את הצעדים שלי והסתובב. זה היה אותו האיש שישב על הכיסא הגדול ביום ההוא, אפילו לא ידעתי את שמו. אבן ענקית ירדה מהלב שלי ולקחתי נשימת רווחה. "עליי לדבר איתך, גורי" הוא אמר. "איך אתה יודע את שמי? הרי לא אמרתי לך אותו" אמרתי בקול מופתע. "היכנסי זה דחוף" הוא אמר בקול רם והצביע לכיוון הדלת.

פרק עשירי- סוף טוב הכל טוב.
התיישבתי על הספה והוא התיישב לידי. "הצלחנו" הוא אמר בקול שמח. הרגשתי שעיניי נפתחות והתחלתי לדמוע מרוב שמחה. "זה בזכותך" הוא המשיך "בלעדייך לא היינו מצליחים להבריח את כל המינימקים." הוא קם מהספה וחיבק אותי. אני חושבת שזה היה הרגע המאושר בחיי. לדעת שגורל המינימקים השתנה בזכותי והצלתי אותם. יצאתי החוצה לנשום קצת אוויר אבל בחוץ לדלת שלי חיכו המון אנשים שהריעו לכבודי. כנראה שהם שמעו על המקרה. פתאום ראיתי את מאיה מנסה לפלס דרך בין ההמון לכיווני. "בגלל זה לא היית באותו יום!" היא אמרה בקול חנוק "אני מצטערת על הכל! נוכל לשכוח שזה קרה בכלל ולהמשיך בחברות שלנו?" הייתי בעננים. "איך את וכולם יודעים על זה?" שאלתי אותה. "זה היה בחדשות!" היא אמרה "את גיבורה!" האמת שלא חשבתי שאני גיבורה כי אני בסך הכל שמרתי על מרמלדה. "אני אוכל לשמור אותה?" שאלתי את האיש הגדול "כן ברור!" הוא ענה והתחלתי לקפוץ מאושר. "דרך אגב" הוא המשיך "את צריכה לשכוח שפגשת אותי" ולפתע הוא נעלם. לא הבנתי מה קרה אבל זה לא כל כך עניין אותי כי באותו רגע הייתי הילדה הכי מאושרת בעולם!

הסוף :)
975
306
12331


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
19/07/2015   15:27 צדיקי9 106
מדהים
19/07/2015   15:26 קוביsמלך 105
הסיפור מרגש ומהמם
19/07/2015   15:22 המגניב815 104
וואו מגניב אי מת לראות עוד סיפורים כאלה אני מת על זה
19/07/2015   15:21 יפתח1356 103
את זה הכי אהבתי: התיישבתי על הספה והוא התיישב לידי.
19/07/2015   15:18 ליקית4 102
יפה כול הכבוד !!!!!
19/07/2015   15:16 הילמיקי 101
מהמם
19/07/2015   14:55 יובי 100
לא קארתי זה ארוך
18/07/2015   21:04 100גונגי 99
מדהים
18/07/2015   19:42 שולי750 98
ואוו
18/07/2015   16:32 זואי7224 97
מגניבבבבבבב
16/07/2015   17:15 החל678 96
מזה
16/07/2015   16:38 נוגנוג19 95
סיפור מרתק ומאנין אני מתה אל הסיפור
16/07/2015   15:33 הרוקו 94
סיפור מהמם הסיפור הכי טוב שקראתי
16/07/2015   14:48 tali321 93
יפיופה מוכשרת ומהממת
סיפור מושלם!!!!!!!!!!))))
16/07/2015   14:31 יעלי012 92
ממש יפה כל כבוד!!!!!
16/07/2015   12:49 חמודית1354 91
הסיפור היה מושלם כמו באגדות:)
16/07/2015   07:11 תהלוש92 90
מהממם
:)
16/07/2015   02:34 מיכלי3635 89
סיפור יפה!!!
15/07/2015   21:42 תהלוש92 88
זה התחלה של כל סופר וסופרת עם תמשיכי כך היה לך עתיד בספרות:)ישר כוח!!
15/07/2015   21:02 שפלונדי6 87
בראבו!!!!
15/07/2015   20:13 אקזירזיר 86
מרגש;)
15/07/2015   19:22 לולו6819 85
סיפור יפה אהבתי אותו מאוד
15/07/2015   19:12 חמודי 84
סיפור יפה
15/07/2015   18:31 מיקחמודי38 83
סיפור יפה לגמרי את ממש מתאימה להיות סופרת
15/07/2015   17:11 מאלישקה 82
סיפור מרגש אהבתי מאוד , תעשי עוד כאלה אני חושבת שהתחביב שלך כשתהיה גדולה היה סופרת זה ממש מתאים לך ...
זה פשוט סיפור מושלם קראתי אותו שלוש פעמים ובכל פעם של הסוף בכיתי עד כמה שזה מרגש :) כל הכבוד ובהצלחה .
15/07/2015   15:47 תימול106 81
סיפור יפה!
15/07/2015   15:42 אלההמלכה88 80
מ
מד
מדה
מדהי
מדים פשוט מאלף
15/07/2015   15:15 610יקיר 79
מגניבה אחת
15/07/2015   15:13 610יקיר 78
כול הכבוד! את מדהימה ומהממת במיחד תכתבי עוד כאלה כי זה ממש מרתק
15/07/2015   14:56 שושונת3 77
א את פ פש פשו פשוט כותבת מהמם זה היה מאוד יפה אהבתי
15/07/2015   14:19 היפסטאר 76
אהבתי מעניין מאוד תעשי עד כאלו זה היה ממש מרתק
15/07/2015   13:53 גאיה089 75
זה
מ
מד
מדה
מדהי
מדהים
15/07/2015   13:18 יובל4575 74
קראתי כול מילה ומילה את פשוט סופרת צעירה
15/07/2015   13:15 בננה6657 73
מ
מד
מדה
מדהי
מדהים
15/07/2015   12:07 אושרהנדיר 72
ווא קול אהבתי
15/07/2015   11:46 מלקי789 71
יפה רואי שהשקת מאוד מאוד כל הכבוד!:)
15/07/2015   11:15 מליונרי123 70
אני היצי מוסיף יותר אקשן כמו תעלומה ענקית מינימיקים זה 1 אבל כדי לך להוסיף עוד מתח להגביר לפתוח עוד את הראש
15/07/2015   09:30 6אננס66 69
ווא קול אהבתי
15/07/2015   07:21 גאיה4417 68
סיפור 100מם
15/07/2015   06:18 yuphph 67
סיפור מותח
מ
מר
מרת
מרתק
ויפה
אהבתי
15/07/2015   00:35 יייי68 66
אהבתי
14/07/2015   23:19 ענבל1593 65
מדהים ♥ כל הכבוד על השקעתך הרבה :)
14/07/2015   22:14 תותיפרות 64
וואייי איזה יפה ממש מותח.
14/07/2015   21:58 שושי3338 63
הסיפרו הזה כל כך יפה וקו ומגניב שאני קוראת אותה שנית מגיעה לך לייק וכל הכבוד שזכית זה באמת מגיעה וואו
14/07/2015   21:37 אבגדה1276 62
מענין
14/07/2015   20:15 נוגנוג19 61
זה יפה ממש מרתק קרתי את זה כמה פאמים וזה ממש מותח סיפור מדהים ממש מרגש ידדתי שיגיע ליק לסיפור כזה מוצלך ויפה ומעניין את ילדה כול כך יצירתית ומשקיאנית בסיפוריך ומזל טוב שהסיפור עלעלה תמשיכי כחה
14/07/2015   20:13 ממפץ 60
סיפור מטריף היה שווה כל דקה שקראתי (וגם הלייק :)
14/07/2015   19:44 סגולי588 59
זה היה סיפור מרגש ומענין תמשיכי לכתוב סיפורים כאלה
14/07/2015   19:39 קצפת0909 58
ואוו קול
14/07/2015   19:24 1צוקו17 57
ה סיפור מושלם אתה משורר תמשיך כך ותצליח בגדול!(:
< 1234567 >